כשמופיע באופק ספין-אוף לסיטקום פולחן, הצופה מתכווץ בעל כורחו בציפייה למשהו משני ולרפרנסים אינסופיים שנועדו רק כדי "לסמן וי". אך "סטיוארט בלום לא הצליח להציל את היקום" מנחית מכה ניצחת על כל הדעות הקדומות שלנו, ומנפץ לרסיסים את התבניות הטלוויזיוניות המוכרות. זו לא סתם קומדיה. ראשית — זה לא סיטקום! ו-25 דקות לפרק נראות מעט מדי! זוהי רכבת הרים רגשית שגורמת לצחוק מבעד לדמעות של התעלות קיומית וגורמת ללב לפעום מהר יותר.
העלילה: ריקוד מסחרר של שתי מציאויות
במרכז העלילה עומד סטיוארט בלום, בעל חנות הקומיקס המוכר לנו עד כאב. הלוזר הנצחי, האיש הבלתי נראה, מוצא את עצמו פתאום בלב סערה קוסמית בלתי נתפסת. העלילה מלהטטת בווירטואוזיות ובנועזות בקונספט של שתי מציאויות. מצד אחד, אנו רואים עולם ארצי, כמעט מוחשי, שבו סטיוארט עדיין מנסה נואשות לסגור את החודש תוך מאבק בצרות היומיום ובשדים האישיים שלו. מצד שני — נפרשת לפנינו מציאות סוריאליסטית ויפה באופן מפחיד, שבה מארג היקום עצמו תלוי פשוטו כמשמעו בהחלטותיו המגושמות, האימפולסיביות והנראות חסרות משמעות. הניגוד הזה בין קנה המידה הקוסמי של הקטסטרופה לבין הסרבול הקומי של הגיבור הראשי יוצר מתח פנימי אדיר, שמתפרק פעם בצחוק מתגלגל ופעם ברגעים מפתיעים של דרמה שקטה ונוקבת.
מבט אלטרנטיבי על טבע האדם
תחת מסכה של אירוניה עוקצנית ותפאורה פנטסטית מסתתר משהו גדול בהרבה. הסדרה מציעה לנו מבט אלטרנטיבי על האנושות, או על טבע האדם. היא מציבה שאלה לא נוחה אך כה חשובה: מה אם הצלת העולם אינה תלויה בגיבורים נבחרים בשריון נוצץ, אלא באדם הכי רגיל ומבולבל, שפשוט לא יודע להיכנע, גם כשכל הקוסמוס נגדו? דרך פריזמה של אבסורד, היוצרים מראים את הפגיעות שלנו, את התקוות הקטנות והנוגעות ללב ואת אותה עמידות מדהימה המנמנמת במעמקי כל אחד מאיתנו. סטיוארט הופך למראה מעוותת שבה אנו רואים לא לוזר, אלא גיבור שקט וצנוע של זמננו.
ז'אנר שחומק מהידיים
נודה על האמת: לעיתים זה נראה מעט אבסורדי, אך עבור הז'אנר שלה, הסדרה מוצלחת מאוד! האמת היא שאפילו לא ננסה להגדיר את הז'אנר, כי הסדרה אינה דומה לשום דבר אחר. היא חומקת מתוויות מובהקות כמו מים מבין האצבעות. זוהי סאטירה חריפה, דרמה מרגשת, מותחן פנטסטי וקומדיית מצבים נוסטלגית — הכל בו-זמנית, מותך לכדי יצירה ייחודית, אישית ופועמת חיים.
הפרק השני מקבל משמעות
צופים רבים עלולים להיתקל בקשיים בפרק הפיילוט, ולתפוס אותו כאוסף כאוטי וקדחתני של מערכונים. אך אל תמהרו להסיק מסקנות! הפרק השני מקבל משמעות, ומניח את כל הנקודות על ה-i בדיוק של צורף. פתאום, הבדיחות המפוזרות מתחברות לפסיפס גאוני, פרטים מקריים הופכים לסמלים גורליים, ואתה מבין: כל פריים תוכנן בדיוק מתמטי של משוגע. בדיוק כאן הסדרה חושפת את הקלפים האמיתיים שלה, ולוכדת את תשומת הלב בעוצמה בלתי נמנעת של בור כבידה.
פסק דין
"סטיוארט בלום לא הצליח להציל את היקום" הוא משב רוח קריר ורענן בעולם העומד מלכת של נוסחאות טלוויזיוניות. זהו פרויקט נועז, חי ואנושי להפליא, שהעז ללכת נגד הזרם וניצח במערכה הזו.
עבור הז'אנר שלה, הסדרה טובה מאוד. אם כי, למען האמת, נראה שפשוט אין לה ז'אנר.
על המקוריות, התעוזה והמבט הבלתי צפוי לחלוטין על האנושות — הציון של Gaya: 9/10.
צפו, ספגו כל שנייה ואפשרו לסדרה הזו להפוך את התפיסה שלכם לגבי כמה עמוקה ואמיתית יכולה להיות הטלוויזיה המודרנית.
