שאלו את עצמכם: מתי בפעם האחרונה צפיתם בקומדיה רומנטית ולא התכווצתם מחוסר נוחות בגלל הבנאליות? הוליווד מייצרת כבר שנים סיפורים מלוטשים, שבהם אנשים מושלמים בתפאורות מושלמות פותרים בעיות מדומיינות. אך לקולנוע הצרפתי יש סוד משלו. הם יודעים להשאיר את הדמויות אנושיות.
הסרט «פרנץ' לאבר» (French Lover), שיצא ב-Netflix, נראה במבט ראשון כסיפור סינדרלה קלאסי במהופך. הוא — אבל קמארה (בגילומו של עומאר סי שאין שני לו), כוכב הקולנוע הגדול ביותר בצרפת, העייף מהבזקי הפפראצי ומהחיוכים המזויפים. היא — מריון (שרה ז'ירודו), מלצרית מפרברי פריז הנמצאת בתהליך גירושים קשה. המריבה המקרית שלהם בבית קפה מתניעה שרשרת אירועים המפגישה בין שני עולמות מנוגדים.
לכאורה, כבר ראינו את זה ב«נוטינג היל». מהו אם כן הערך של היצירה החדשה?
המעלה העיקרית של הסרט היא היעדר הקיטשיות. הבמאית נינה ריבס בונה את הנרטיב על הכימיה המדהימה בין השחקנים. עומאר סי לא מנסה לשחק את היפהפה המתקתק הסטנדרטי. המשיכה שלו טמונה בכריזמה אדירה, באירוניה ובפגיעות שגיבורו מסתיר בקפידה. ומריון, בגילומה של שרה ז'ירודו, נטולת תסביכי קורבן. היא לא מתעלפת ממעמדו של מכרה החדש. היא יודעת היטב מה היא רוצה, ואינה מוכנה להחליף את חייה האמיתיים, גם אם הם מורכבים, בברק המלאכותי של השטיחים האדומים.
הסיפור הזה מועיל להבנת האופן שבו הקולנוע המודרני מגדיר מחדש את נושא הגבולות האישיים. הצרפתים מסירים מהקומדיה הרומנטית את הפאתוס הרעיל של «הצלה». הגיבורים לא מצילים זה את זה מבדידות, הם לומדים להתקיים יחד תוך שמירה על האוטונומיה שלהם. המהימנות הפסיכולוגית גוברת כאן על חוקי האגדות.
האם האהבה תוכל לשרוד תחת כוונת המצלמות של מאות צלמים, כשכל צעד שלך נשפט על ידי מיליוני אנשים זרים? הסרט אינו מספק תשובות פשטניות, אך משאיר טעם טוב. זהו קולנוע קליל ומדויק מבחינה אסתטית, שעוזר לצופה להביט במבט רחב יותר על האיזון בין הפרסום למרחב האישי בעידן שבו כל אחד מאיתנו מנהל מעין כרוניקה משלו ברשתות החברתיות.
