יש סרטים שמהממים אותך כבר מהפריים הראשון, ויש כאלה שדורשים גישה מיוחדת, כמעט של טעימה. הסרט הצרפתי "שמי אגנטה" הוא בדיוק מסוג זה. זהו סרט שיחדור לכם עמוק לתוך הנשמה, אך ידרוש מעט סבלנות בהתחלה.
בדקות הראשונות עשוי להיראות שהעלילה מעט מרוחה ושהקצב איטי מדי. אבל התאזרו בסבלנות לעוד 10 דקות! ברגע שהמחסום הבלתי נראה הזה ייחצה, תמצאו את עצמכם בתוך מערבולת של אנרגיה מדהימה. הסרט נפתח, הופך לדינמי, משמח וטעים עד אימה. היינו אומרים זאת כך: סרט צרפתי, פילוסופי, מודרני ובו בזמן על-זמני, סרט שנשאר בזיכרון. בדיוק בגלל זה ההשוואה ליין.
זהו סרט מלא בחוכמה. וכאן כל מילה חשובה: הוא מלאולא גדוש, לא דחוס באמיתות בנאליות עד כדי בחילה. הבמאי מגיש את התכנים בטעם ללא דופי, עם רגש, עם הדגשות נכונות. זה כמו יין טוב, שלא צריך סתם לשתות, אלא להרגיש את הבוקה שלו.
גיבורי הסרט מנהלים דיאלוגים שמתחשק לפרק לציטוטים ולשאת בלב כמניפסט של חופש אישי:
— אתה יודע למי אני הכי מקנאה על החופש שלהם? לצרפתים! הם שותים, אוכלים אוכל לא בריא, ולא אכפת להם בכלל מה אחרים חושבים.
— ומאיפה את מסיקה שלמישהו בכלל אכפת ממך? תסתכלי, תנסי ותראי שלכולם לא אכפת בכלל. אז לכי ותעשי את מה שבכלל לא העזת! ואל תתנצלי!
המילים האלו הופכות למפתח להבנת אותו קסם צרפתי, שמתואר בסרט בצורה כה דקה. הרי כאן הצרפתים הם לא רק לאום, זהו מצב נפשי, המנון לשחרור:
— אבל מצד שני: הצרפתים הם אנשים שלא שופטים, אנשים שלא דנים אף אחד!
הצופים והמבקרים כבר הכתירו את "אגנטה" כ-"1+1" החדש. וההשוואה הזו מוצדקת לחלוטין: יש כאן את אותה קלילות נוצצת, את אותו הומור מעורר חיים ואת אותה חמימות מדהימה. אבל יש הבדל אחד חשוב ביותר. ב-"אגנטה" אף אחד לא חולה ואף אחד לא מת. זהו סיפור לא על התגברות על טרגדיה, אלא על שמחת חיים טהורה, על החופש להיות עצמך כאן ועכשיו.
— לעולם אל תסתכל עליי ככה. אני פשוט רוצה לרקוד. כל מה שאני רוצה זה: לרקוד.
זעקת הנפש הזו שוברת את הקיר הרביעי ופונה ישירות לצופה. ומה מונע מכם לרקוד?
הסרט קליל, עם הומור דק וחוכמה עמוקה שחודרת ללב. הוא מותיר טעם לוואי נעים וחמים בחזה.
ותאמינו לי, כשהכתוביות יתחילו לרוץ, לא תתחרטו ולו לשנייה על הזמן שהשקעתם. להפך, תרצו לצאת מיד לרחוב, לנשום עמוק, ולבסוף, להפסיק להתנצל על כך שאתם חיים את חייכם. בדיוק בגלל זה הדירוג של Gaya הוא 9.0/10
