הקומדיה הבריטית הזו מוכיחה שניתן לשלב הומור אינטליגנטי, אלגנטי ומצחיק עד דמעות. הסרט מציג אחוזות מפוארות, נימוסים אריסטוקרטיים וסרקזם דק ומתוחכם שגורם לצופה לרצות לשנן כל שורה ושורה.
תקציר העלילה: אריק נון, נוכל קטן, מצליח להשתחל למשרת משרת באחוזת דבנפורט האנגלית העשירה. כצפוי, הוא מתאהב ברוז, בתם של בעלי הבית. הכל מתנהל על מי מנוחות עד שרצח מתרחש בבית, והגיבור שלנו הופך לחשוד המרכזי. כעת, עליו לחשוף את הפושע האמיתי ולהערים על יריב שמתחרה על ליבה של רוז. זהו מבנה קלאסי של סיפור בלשי בריטי, אך עם ביצוע יוצא דופן.
מדוע מדובר ביצירת מופת? דמיאן לואיס פשוט בלתי נשכח. כל שורה שהוא מוציא מפיו נשמעת כמו הופעת יחיד בפני עצמה. הוא משחק בקלילות ובאירוניה כזו שגורמת לצופה לרצות למחוא כפיים לאחר כל סצנה.
אם במקרה שכחתם כמה השחקן הזה כובש על המסך, פשוט היזכרו בסדרה מיליארדים. עבור מיליוני צופים, הוא ייזכר לנצח כבובי אקסלרוד - זאב וול סטריט חסר הרחמים, המחושב והכריזמטי להפליא. במיליארדים, לואיס גילם אדם שמבט אחד שלו או משפט שקט ובטוח יכלו לפרק אימפריה של מתחרה. הוא הקרין עוצמה מוחלטת, אינטלקט ותוקפנות חבויה.
והנה, אותו שחקן בדיוק מעניק שיעור אמן בתזמון קומי בריטי משובח בסרט פקהאם הול. זוהי התגלות משחקית של ממש. לואיס לוקח את המגנטיות והביטחון העצמי שלו, אך במקום לתעל אותם למזימות פיננסיות, הוא מנתב אותם לסרקזם אריסטוקרטי. הוא מגיש את הבדיחות האבסורדיות והאינטלקטואליות שלו באותה הבעת פנים קפואה ורצינית ששימשה את אקסלרוד בעסקאות של מיליארדי דולרים. הניגודיות הזו היא שהופכת את ההופעה הקומית שלו לאפקטיבית כל כך.
לגלם מיליארדר סוציופת זה הישג אחד, אך לגרום לקהל להתגלגל מצחוק רק על ידי הרמת גבה אלגנטית באחוזה אנגלית מפוארת - זוהי מומחיות של אמן אמיתי. לואיס מוכיח שהוא שולט בכל ז'אנר, והצפייה בשינוי שלו מהאקס המאיים לאריסטוקרט בריטי אקסצנטרי מעניקה הנאה צרופה וייחודית. הסרט שווה צפייה רק בזכות המשחק שלו.
האווירה היוקרתית: האחוזה, התלבושות, הנימוסים והקבלות - הכל מצולם בתשומת לב קפדנית לפרטים. על רקע האלגנטיות הזו, מתפתחות פנינים קומיות שהדיסוננס בינן לבין הסביבה עובד בצורה מושלמת. ההומור מאופק ולא מאולץ; הבדיחות צצות באופן טבעי בתוך השיחות, וזו הסיבה שהן פוגעות במטרה בדיוק כה רב.
סצנת החתונה האיקונית היא פסגת ההומור האינטלקטואלי בסרט. היא בנויה בצורה כה חכמה, דקה ומצחיקה, שתרצו לצפות בה שוב ושוב. היא ממצה את כל מה שאנחנו אוהבים בהומור בריטי: מצבים אבסורדיים, תזמון קומי מושלם ודיאלוגים שראוי לצטט ללא הרף.
רוז, איך ישנת? שכבתי על המיטה, עם עיניים עצומות. הסרט כולל עשרות דיאלוגים כאלה, כולם מוגשים בסטואיות בריטית קלאסית שמגבירה את ההומור. זוהי קומדיה אינטלקטואלית שדורשת מהצופה לא רק להקשיב, אלא באמת לשמוע.
בשורה התחתונה, תוך חצי שעה כל צופה ימצא את עצמו צוחק או לפחות מחייך. זהו מקרה נדיר שבו סרט גם משעשע וגם מרשים ברמת האמנות שלו. דמיאן לואיס בשיאו, וכל צוות השחקנים הכולל את בן רדקליף, תומסין מקנזי וטום פלטון מצליח ללכוד את הטון המושלם. הדירוג שלי הוא 7.8 מתוך 10.
