הסרט השלישי על אחותו הצעירה של הבלש הדגול יצא, ולמען האמת, הציפיות ממנו היו ורודות ביותר. שני החלקים הראשונים הציבו רף גבוה: זה היה רענן, דינמי ומסוגנן מאוד. אבל "אנולה הולמס 3" הוא מקרה מיוחד. זהו סרט שפשוטו כמשמעו נקרע בין הרצון להיות גאוני לבין המציאות, שבה חסר לו בגלוי ניצוץ.
כן, יש כאן הכל: צבעים עזים, קרבות מצוינים, רומנטיקה והומור ייחודי. אבל יש גם בעיה אחת גדולה – הסרט לעיתים מקרטע בגלוי.
עלילה וקצב: תאוצה איטית
בואו נהיה כנים: בניגוד לשני החלקים הראשונים, הסרט החדש מתחיל משעמם באופן מפתיע. הפתיחה נראית מרוחה, קצב העלילה איטי, ובדקות הראשונות (ואולי אפילו בחצי השעה הראשונה) אתם תופסים את עצמכם מסתכלים על השעון.
אבל אל תמהרו לכבות! לקראת האמצע הסרט בכל זאת תופס תאוצה. גלגלי השיניים של העלילה מתחילים להסתובב מהר יותר, התעלומה מסתבכת, וכאן מתחילה אותה הרפתקה שבשבילה אנחנו אוהבים את הזיכיון הזה.
אודוריה הולמס: הכוכבת הראשית של הסרט
אם ל"אנולה הולמס 3" יש MVP בלתי מעורער, הרי זו אמא של הגיבורה הראשית בגילומה של הלנה בונהם קרטר. אודוריה כל כך אקסצנטרית, עליזה ושנונה, שכל הופעה שלה על המסך מעוררת עניין באופן מיידי.
היא שוברת את הקיר הרביעי, זורקת בדיחות סרקסטיות, לובשת תלבושות מטורפות ומתנהגת כאילו הנימוסים הוויקטוריאניים הם עבורה סתם מילים ריקות. כשאמא של אנולה מופיעה על המסך, הסרט מתעורר לחיים. הכריזמה שלה היא הדבק שמחזיק את הסרט מלהתפרק לחלוטין לחתיכות משעממות.
התעלומה המרכזית: איפה שרлок?
אולי הרגע המשעשע והמסקרן ביותר בסרט אינו נבנה סביב החקירה עצמה, אלא סביב שאלת המטא: איפה, לכל הרוחות, שרלוק הולמס עצמו?
הנרי קאביל בתפקיד האח הבכור בחלקים הקודמים היווה ניגוד מצוין לאנולה. כאן, היעדרו (או השתיקה הממושכת מאוד לגביו) יוצרת אינטריגה משעשעת. הצופה מחכה כל הזמן לרגע שבו הוא יופיע, יציל את המצב או לפחות פשוט יעווה את פניו למראה תעלוליה של אחותו. המשחק הזה עם ציפיות הקהל הוא אחד הממצאים המוצלחים ביותר של התסריטאים.
ויזואליה, אקשן ורומנטיקה: התמונה במיטבה
בכל הנוגע למראה של הסרט, הכל עדיין מצוין. "אנולה הולמס 3" הוא סרט צבעוני להפליא, תוסס ויפהפה. התלבושות, התפאורה, לונדון הוויקטוריאנית – כל אלה הם תענוג לעיניים.
הסרט נותר מהנה ומעניין, ויש בו קו רומנטי נעים שאינו מתקתק מדי אלא אורגני מאוד. ובנוסף, יש כאן קרבות מבוימים להפליא! הכוריאוגרפיה של הקרבות מחושבת עד לפרטים הקטנים: אנולה משתמשת בסביבה, בתחכום ובאקרובטיקה, והצפייה בסצנות הללו היא הנאה צרופה.
פסק דין: עטיפה יפה, אך חסר ניצוץ
הפרדוקס של "אנולה הולמס 3" הוא שיש בו את כל המרכיבים הנכונים. יש כאן סצנות אקשן מבוימות היטב, הומור, רומנטיקה והלנה בונהם קרטר המדהימה. אך הטעם הכללי של המנה יוצא מעט תפל. חסרים לו אותה אנרגיה מטורפת והדרייב שהפכו את שני החלקים הראשונים לבלתי נשכחים כל כך. במקומות מסוימים הוא בכל זאת נותר משעמם, למרות כל מאמצי הבמאי.
זה אינו כישלון. זהו סרט איכותי, יפה ובמקומות מסוימים מצחיק מאוד, שפשוט אינו מגיע לגבהים של קודמיו.
דירוגים:
* דירוג Gaya: 6.2/10 (יפה, מצחיק מאוד לפרקים, אך הקצב והדינמיקה הכללית לוקים בחסר. אפשר לצפות, אך אין התלהבות).
* IMDb: 6.4/10 (הצופים מציינים לטובה את הכריזמה של השחקנים, אך מתלוננים על התחלה נגררת).
* Rotten Tomatoes: 68% (המבקרים משבחים את הסגנון הוויזואלי ואת הלנה בונהם קרטר, אך קוטלים את התסריט על היעדר מתח).
* קינופויסק: 6.5/10 (הקהל חלוק בין אלו שאהבו לבין אלו שציפו לנס גדול יותר).
סיכום: "אנולה הולמס 3" הוא סרט של פשרות. אם אתם מעריצים של הזיכיון ואוהבים את הלנה בונהם קרטר – חובה לצפות, האמא כאן פשוט נהדרת. אם אתם מצפים לאותו דרייב כמו בחלק הראשון – היו מוכנים לכך שלסרט ייקח זמן להתניע.
