יש פרויקטים ששומעים עליהם כבדרך אגב, ואז אי אפשר להתנתק מהמסך. הסדרה הבריטית «האחות האחרת לבית בנט» — היא בדיוק כזו. זה לא סתם עיבוד, אלא נשימה אמיתית של תקופת הריג'נסי, מבעד לעדשת נפשה של אישה שהחליטה סוף סוף לצאת מהצל.
עלילה שסוחפת פנימה
מרי בנט היא אותה «עכברה אפורה» מ«גאווה ודעה קדומה» שכולם שכחו. האחות השלישית, לא מסנוורת כמו ג'יין ולא שנונה כמו אליזבת. אך דווקא לה העניקו היוצרים קול, דרך ו... אהבה. המסע שלה ממריטון השקטה ללונדון המנצנצת ולאזור האגמים הערפילי הוא סיפור על האופן שבו אדם מוצא את עצמו כשהוא מפסיק להתחבא מאחורי דפי הספרים.
והנה מה שמפתיע: העלילה מתפתחת כל הזמן. כל פרק אינו חזרה אלא רובד חדש. בהתחלה מתרגלים לקצב, לנשפים המעונבים ולמבטים הזהירים, ואז — בום! — תפנית בלתי צפויה, וכבר אי אפשר לעצור. צופים כותבים בביקורות בדיוק על זה: «במחצית השנייה של הסדרה פשוט נדבקתי למסך», «אתה לא מבין איך, אבל אתה לא מסוגל להפסיק לצפות». זה המקרה שבו הסיפור נחשף לאט, אך בעדינות כזו שאי אפשר להתנתק.
אווירה ושחקנים
BBC הוכיחו שוב: תלבושות תקופתיות, הומור אנגלי, סנטימנטים מדגדגים ורגשות חיים ואמיתיים — הכל נמצא כאן. לוסינדה דרייזק בתפקיד מרי, דונל פין, אינדירה וארמה, ריצ'רד אי. גרנט — כל אחד במקומו. הצילום נעים, האוויר מורגש, והשחקנים נבחרו בצורה מעולה.
ציטוט שאומר יותר מאלף מילים
בסדרה יש סצנה שמעבירה בצורה מושלמת את הרוח שלה — שקטה, אירונית ומרגשת:
— יקירי, הבת שלנו התחילה להרכיב משקפיים.
— יקירתי, גם אני מרכיב משקפיים.
— אבל היא בחורה.
— אף על פי כן, גם היא צריכה לראות.
בשורה הקצרה הזו טמונה כל הסדרה. על כך שלבחורה יש זכות לראות את העולם. להחזיק בדעה משלה. ללכת בדרכה שלה. ולהיראות בעצמה.
השורה התחתונה
«האחות האחרת לבית בנט» — מדובר בסדרה טובה מאוד. חמה, חכמה, עם עלילה שמתפתחת ללא הרף, שמעניין לצפות בה מהפרק הראשון ועד האחרון. היא לא מטיחה את הרגשות העיקריים בפנים — היא חושפת אותם בזהירות. ובזה טמון הקסם שלה.
אם אתם אוהבים את «גאווה ודעה קדומה», דרמות בריטיות או סתם סיפורים טובים על נשים חזקות — תפעילו. לא תתחרטו.
הדירוגים מדברים בעד עצמם: IMDb — 8.3, קינופויסק — 7.98, Gaya — 8.2. והצופים כבר הכתירו אותה כ«משב רוח רענן לאינטלקטואלים».
