ב-13 בספטמבר על Rockaway Beach בניו יורק קרה מה שהאמנות העכשווית הייתה זקוקה לו זה מכבר: אמנים מקצועיים יצאו אל החוף, קיבלו חול — והחלו לברר מי מהם ראוי לאת חפירה מזהב.
כן, אמיתי.
התחרות Creative Time Sandcastle Competition התחרות חזרה לאחר הפסקה ארוכה, ולמשך כמה שעות הפכה את החוף למרחב אמנותי עצום.
במקום בדים — חול.
במקום סדנאות — חוף האוקיינוס.
ובמקום פסלון פאתוסי — Golden Shovel, את חפירה מזהב.
וזה נפלא כבר ברמת הניסוח.
האמן:
— במשך שנים רבות חקרתי צורה, מרחב, שבריריות החומר וטבע הקיום האנושי.
חבר השופטים:
— מצוין. הנה לך את חפירה.
המשתתפים יצרו מן החול אובייקטים אמנותיים של ממש לעיני הקהל.
מישהו בנה מבנים מורכבים.
מישהו יצר פסלים.
מישהו, כנראה, הביט במלוא הרצינות בערימת חול והסביר שהיא מסמלת את משבר הזהות המודרנית.
ואז בא גל.
והוא ביצע במהירות ביקורת אמנותית משל עצמו.
היפה ביותר כאן הוא הפרס הראשי.
בלי פסלוני בדולח.
בלי צלמיות ברונזה.
עשה את הטוב מכולם מחול — יקבל את חפירה מזהב.
ההגיון מושלם.
זה, אפשר, הפרס האמנותי הראשון שהזוכה יכול, אם ירצה, להשתמש בו למחרת לפי ייעודו הישיר.
ובכלל, התחרות נראית כמקרה נדיר שבו האמנות העכשווית הופכת למובנת ביותר אפילו לאדם שבדרך כלל עומד מול מיצב וחושב:
״וזה כבר יצירה או שעוד לא הספיקו לפנות?״
כאן הכול פשוט:
יש חול,
יש אמן,
יש חפירה.
ואם יצא טוב במיוחד —
החפירה הופכת לזהב. 😄
