בהרים הקשים של ההימלאיה תיעדו מצלמות מלכודת באופן מפתיע עשרות מיני ציפורים במקומות שבהם, על פי המפות שפורסמו, נוכחותן נחשבה לבלתי אפשרית. מחקר בנוף גנגוטרי הראה שתחומי התפוצה האמיתיים והגבולות הגובהיים של עופות רבים רחבים יותר מכפי שנהוג לחשוב.
החוקרים ניתחו נתונים מניטור בן שלוש שנים: 551 גילויים של 55 מיני ציפורים ב-228 תחנות. מתוכם 137 תיעודים היו גבוהים מהגבולות העליונים שפורסמו. אצל 26 מינים התרחשה לפחות מפגש אחד מחוץ לגבולות הידועים, ואצל 14 — תיעודים חוזרים במצלמות שונות.
חשוב להבין: תצפיות אלה אינן מוכיחות תזוזה לאחרונה של תחומי תפוצה בשל האקלים. הן אלא מצביעות על אי-שלמותן של המפות הקיימות ועל מגבלות שיטות איסוף הנתונים הקודמות. המצלמות הוצבו בעיקר עבור יונקים ותרנגולאים, ולכן המפגשים עם ציפורים היו מקריים.
בתוואי שטח הררי מורכב, אפילו שטחים קטנים יכולים להסתיר אוכלוסיות שלמות. המפות שפורסמו על ידי IUCN ותיאורים מדעיים נשענים לעיתים קרובות על משלחות ישנות שלא כיסו את כל המדרונות והעמקים. טכנולוגיות מודרניות מאפשרות לראות את מה שחמק בעבר מן העין.
מודלים סטטיסטיים לא מצאו קשר ברור בין תדירות ה"חריגה מהגבולות" לבין תכונות מורפולוגיות או אקולוגיות של המינים. הדבר מעיד על כך שכל מקרה דורש מחקר נפרד ושהכללות בעניין זה מסוכנות.
התוצאות מדגישות את הצורך לעדכן באופן קבוע את הנתונים על תפוצת המינים במערכות הרריות. בלי זה, תוכניות שימור עלולות להישען על תמונה חלקית ולהחמיץ אזורים חשובים.
תצפיות מודרניות מדויקות מסייעות להבין טוב יותר את התפלגות החיים האמיתית בהרים ולקבל החלטות מבוססות יותר לשימורם.


