בשונית המחסום הגדולה, אחד מהמקומות הנחקרים ביותר על פני כדור הארץ, גילו החוקרים את מה שחמק מעיניהם במשך עשורים: שנים עשר אלמוגים שנחשבו רק לצורות של מינים אחרים התבררו כמינים עצמאיים. צוות בינלאומי בראשות ד"ר אוגוסטין קרוסבי מאוניברסיטת ג'יימס קוק וממוזיאון קווינסלנד יישם ריצוף גנומי והשווה דגימות מודרניות לפריטים היסטוריים מהמוזיאון.
המחקר הקיף את הסוג Acropora — אלמוגים מסועפים ובעלי צורת שולחן, שהם בוני שוניות מרכזיים. החוקרים בחנו מחדש 53 מינים נומינליים, שמתוכם 47 אושרו כמינים נפרדים. שנים עשר מינים שנחשבו קודם לכן לשמות נרדפים הוחזרו למעמד של מינים עצמאיים, וארבעה מקרים לא פתורים קיבלו מעמד ברור. העבודה פורסמה בכתב העת Invertebrate Systematics.
הבעיה הייתה במורפולוגיה: הצורה והמבנה של האלמוגים משתנים מאוד בהתאם לתנאים — תאורה, זרמים, עומק. מה שנראה כווריאציה של מין אחד יכול היה למעשה להיות אורגניזמים שונים. הגנומיקה אפשרה לקשר בין דגימות שלד ישנות, שלא ניתן היה לרצף אותן ישירות, לבין מושבות חיות מאותם מקומות תיאור.
ההכרה במינים נפרדים משנה את תמונת המגוון הביולוגי. אלמוג שנראה נפוץ רחב-תפוצה עשוי להתגלות כמספר מינים בעלי תחומי תפוצה צרים. הדבר משפיע ישירות על הערכת הסיכון להכחדה, על ניטור חברות אקולוגיות ועל חלוקת משאבי השימור. בשונית שבה לכל אחוז כיסוי יש משמעות, דיוק הטקסונומיה הופך לא רק לניואנס מדעי אלא לבסיס להחלטות מעשיות.
מוזיאון קווינסלנד שומר על עשורים של אוספים שכעת מקבלים חיים חדשים. כפי שציין אחד מהמחברים, אפילו במערכת האקולוגית הנחקרת ביותר על פני כדור הארץ אנו ממשיכים לגלות עד כמה הערכנו בחסר את מספר המינים. הגישה הגנומית מראה שהמגוון הנראה לעין הוא רק קצה הקרחון, ומתחתיו מסתתרת רשת מורכבת של קשרים.
תגליות כאלה מזכירות ששימור השוניות דורש לא רק מאמצים להפחתת טמפרטורת המים והזיהום, אלא גם ידע מדויק של מי בדיוק אנו מגנים. בלי זה, המאמצים עלולים להיות מופנים שלא למטרה.
