במדגסקר גילו מדענים כי הלמורים מסוג אינדרי משתמשים בטכניקה כמעט זמרתית.
כשהם צריכים להשמיע צליל גבוה במיוחד, הם פותחים את הפה לרווחה רבה יותר. כך משתנה צורת צינור הקול, והצעקה יוצאת חזקה יותר ומתפשטת טוב יותר ביער.
כמעט כמו אצל זמרי אופרה: ככל שהצליל גבוה יותר — כך הפה רחב יותר.
יתרה מזו, האינדרי בכלל אוהבים להופיע ביחד. הם יכולים לשיר בדואטים ובמקהלות משפחתיות שלמות, כשהם קוראים זה לזה בין העצים.
מסתבר שאי שם ביערות מדגסקר מתקיים מדי בוקר קונצרט חינם:
למור אחד לוקח צליל גבוה,
שני מצטרף אליו,
ושאר המשפחה נכנסת במקהלה.
בלי מיקרופונים, בלי בית ספר למוזיקה ובלי חזרות.
פשוט פתח את הפה קצת יותר — וכבר אתה סופרן.
נותר רק לחכות שמדענים יגלו אצלם גם מנצח.
האינדרי נחשבים בכלל לאחד הפרימטים המוזיקליים ביותר. הם שרים בדואטים מורכבים וב"מקהלות" משפחתיות שלמות, וקולם נשמע ברחבי היער למרחקים גדולים.
יש להם גם גרסה משלהם למשחק "מרקו — פולו". אם החיות מאבדות זו את זו מן העין, אחת משמיעה קול והאחרת עונה — כך הקבוצה מתאספת שוב יחד.
כלומר, בעוד בני אדם עוסקים שנים בפיתוח קול, לומדים לנשום נכון ולהעמיד את הקול, הלמורים פשוט יושבים על עץ, פותחים את הפה לרווחה — ונותנים קונצרט על כל מדגסקר.
נותר לברר רק דבר אחד: מתי מתחילה מכירת הכרטיסים לבית האופרה הלמורי הראשון. 🎶
