בעולם שבו הבינה המלאכותית מבטיחה לשכתב את כללי הכלכלה, רבים רואים איום על חסכונותיהם ועל מקומות העבודה שלהם. אולם מאחורי החרדה הזו מסתתר פרדוקס: דווקא האופטימיות היא אותו נכס שמאפשר להפוך תמורות טכנולוגיות לעושר אישי.
פיטר דיאמנדיס, מייסד XPRIZE ו-Singularity University, כבר עשורים מקבץ סביבו קהילה של "מונשוטים" — פרויקטים שאפתניים המכוונים לצמיחה אקספוננציאלית. גישתו אינה נשענת על אמונה עיוורת, אלא על מבט מערכתי: הטכנולוגיות מכפילות את היכולות כל 18–24 חודשים, ומי שמשקיע בצמיחה הזו היום זוכה מחר בתשואה מרובה.
מנקודת המבט של הפיננסים האישיים משמעות הדבר היא ויתור על אסטרטגיית ההגנה של "לשמור על מה שיש". במקום זאת — הכוונה מודעת של ההון לחברות ולרעיונות הקשורים לבינה מלאכותית, לביוטכנולוגיה ולכלכלת החלל. דיאמנדיס ובעלי דעתו מראים כי הפחד מאוטומציה מוערך לעתים קרובות יתר על המידה: ענפים חדשים יוצרים ביקוש למיומנויות ולהון שלא היו קיימים קודם לכן.
הרובד הפסיכולוגי כאן חשוב לא פחות. האופטימיות פועלת כמסננת: היא עוזרת להבחין בהזדמנויות במקום שבו אחרים רואים רק סיכונים. נזכיר כיצד בשנות ה-2010-ים אלה שהאמינו בבלוקצ'יין ובשירותי הענן הכפילו את כספם פעמים רבות, בעוד הספקנים חיכו ל"בועה". כיום מצטיירת תמונה דומה סביב הבינה המלאכותית היוצרת ומערכות אוטונומיות.
האנלוגיה פשוטה: הכסף דומה למים — הוא זורם למקום שבו יש תנועה ואמונה בעתיד. אם מחזיקים אותו ב"כוס" של פיקדונות שמרניים, הזרימה מתמעטת. אם מפנים אותו לאפיק של טכנולוגיות אקספוננציאליות, הזרימה מתגברת. קהילת Moonshots מלמדת בדיוק זאת: לא להמתין לפתרונות מוכנים, אלא ליצור אותם ולהשקיע בהם ראשונים.
עבור האדם הממוצע משמעות הדבר היא צעדים קונקרטיים: ללמוד את הדוחות של חברות הפועלות במפגש שבין הבינה המלאכותית למגזר הריאלי, לגוון את התיק באמצעות קרנות הון סיכון או תעודות סל על טכנולוגיות מתקדמות, ובעיקר — לפתח חשיבת צמיחה משל עצמו. לא מפני ש"הכול יהיה בסדר", אלא מפני שהנתונים וההיסטוריה מראים: טכנולוגיות אקספוננציאליות מתגמלות את מי שמוכן לפעול בהקדמה.
בשורה התחתונה, האופטימיות של דיאמנדיס אינה רגש, אלא משמעת השקעתית, אשר היום קובעת מי בעוד עשר שנים יהיה בין אלה שהכפילו את הונם ומי רק שמר עליו.
