בזמן שכל מרכז ודרום-מזרח אסיה ואוקיאניה איבדו 6.8% מפעילות הקריפטו, סינגפור הגדילה אותה ב-55.4% — עד 284 מיליארד דולר בשנה שהסתיימה ביוני 2026. לפי Chainalysis, מדובר לא רק במספר: כמעט כל העלייה נבעה מפלטפורמות מוסדיות, שפעילותן זינקה ב-94% והגיעה ל-60 מיליארד דולר.
הצמיחה מרוכזת בידיו של חוג מצומצם של עושי שוק, דסקים של OTC ומתווכים מוסדיים. הם בדיוק אלה שסיפקו את עיקר הנפח, בעוד שהזרימה לבורסות ריכוזיות עלתה ב-30%, ולמבוזרות — ב-69%. סינגפור שבה להיות כלכלת הקריפטו הגדולה באזור, כשהיא עוקפת את אוסטרליה והודו, שנתוניהן ירדו.
מאחורי הסטטיסטיקה הזו עומדת אסטרטגיה רגולטורית ברורה. ב-2025 חייבה MAS את חברות הקריפטו המקומיות שעובדות עם לקוחות זרים לקבל רישיון או לפרוש מהשוק. הרעש הספקולטיבי של הקמעונאים הצטמצם, אבל נותרו השחקנים הגדולים — בנקים ותאגידים שמשתמשים בבלוקצ'יין בפעילות ממשית. המוסדיים באו לא בשביל ההייפ, אלא בשביל כללים צפויים ואפשרות של טוקניזציה של נכסים, סטייבלקוינים וסליקה.
מעניין שבמדינות השכנות — הפיליפינים, תאילנד ווייטנאם — דווקא גדל תעבורת ה-P2P הקטנה: 5.4 מיליון העברות של פחות מ-10 אלף דולר, שהם 14.4% מהנפח העולמי של פעולות כאלה. שם הקריפטו נשאר כלי לתשלומים ולהעברות יומיומיות, ובסינגפור — חלק מתשתית פיננסית של שחקנים גדולים.
ההבדל הזה מראה כיצד אותה טכנולוגיה בדיוק משמשת למטרות שונות. עבור האדם הרגיל בסינגפור הקריפטו הופך לא לדרך להתעשר במהירות, אלא לחלק ממערכת רחבה יותר, שבה הכללים מגנים על ההון ומפחיתים סיכונים. המוסדיים לא רק "נכנסו לקריפטו" — הם מעצבים אותו מחדש לפי צורכיהם, והופכים את השוק לפחות תנודתי וליותר משולב במימון המסורתי.
עבור משקיע או יזם הלקח ברור: לעקוב לא רק אחרי מחיר הנכס, אלא גם אחרי מי בדיוק סוחר בו. כשהנפחים גדלים בזכות המוסדיים, זה אות ליציבות ארוכת טווח, ולא להתלהבות קצרת טווח. סינגפור מדגימה שקריפטו יכול להיות לא חלופה למערכת, אלא המשך שלה — בתנאי של כללים נוקשים אך שקופים.
