תאי דם של אדם בן 80 החלו לפתע להתנהג בתבנית פטרי כאילו מלאו להם פחות מעשרים. הסימנים האפיגנטיים, שבדרך כלל מצטברים עם השנים, כמעט נעלמו. אין מדובר בפנטזיה ולא בהבטחה לנעורי נצח — מדובר בתוצאה של ניסוי מדויק באוניברסיטת בון, שפורסם בכתב העת Aging Cell בשנת 2026.
חוקרים בראשות פרופסור אוליבר ברוסטלה לקחו מבשרי תאי דם מתורמים מגיל יילוד ועד גיל 101 ובאמצעות שני חלבונים — SOX2 ו-cMYC — הפכו אותם ישירות לתאי גזע עצביים. התהליך נמשך יותר ממאה ימים והתרחש בהדרגה: כבר כעבור שנים עשר ימים קיבלו התאים מאפיינים של תאי גזע, והגיל האפיגנטי המשיך לרדת עוד שבועות. בסופו של דבר, בתאים של תורם בן 80 הוא ירד מתחת לגיל עשרים, ובכמה קווים — עד חמישה אחוזים מהגיל ההתחלתי.
חשוב לציין שהצערת התאים התרחשה בלי חלוקה מהירה הכרחית של התאים. גם כאשר עיכבו את ההתרבות באופן מלאכותי, השעונים האפיגנטיים המשיכו "להימתח לאחור". בכך נבדלת השיטה מתכנות מחדש קלאסי באמצעות תאי גזע פלוריפוטנטיים, שבהם השינויים מתרחשים מהר יותר אך פחות בשליטה. הקבוצה מבון עקפה את השלב הביניים והצליחה לצפות כיצד בדיוק משתנה פעילות הגנים ומבנה הגרעין.
לא רק הסימנים על ה-DNA נבדקו. המדענים העריכו נזקים בגנום, את פעילות המיטוכונדריות, את מערכת סילוק ה"אשפה" התאית ואת צורת הגרעין. לפי כל הפרמטרים הללו נראו התאים המוצערים/המחודשים מתורמים מבוגרים קרובים לתאים צעירים. עם זאת, הגיל האפיגנטי הוא רק אחד מהמדדים. הוא אינו מבטיח שהתא נפטר לחלוטין מכל תוצאות ההזדקנות או ששינויים כאלה יציבים בגוף.
תאי הגזע העצביים שהתקבלו יכולים לשמש מודל לחקר מחלות מוח, ובראשן מחלת אלצהיימר. עליהם אפשר לבדוק חומרים שמאיצים או מאטים שינויים אפיגנטיים. אך זהו כלי מעבדה, ולא טיפול. המחקר אינו מראה כיצד להשיב נעורים לאדם ואינו מבטיח ריפוי של מחלות גיל בשנים הקרובות.
הניסוי מדגיש שההזדקנות אינה תהליך אחד בלתי הפיך, אלא מכלול של שינויים מקבילים, שאת חלקם אפשר להפוך בתנאים מבוקרים. השאלה נותרת פתוחה: אילו מהשינויים הללו באמת חשובים לבריאות והאם אפשר לתקן אותם בבטחה בגוף חי. לעת עתה ברור דבר אחד: בין "הצערה" מולקולרית במבחנה לבין האטה ממשית של הזדקנות האדם עוד מונחת דרך ארוכה של מחקרים.
