סקר ארצי שנערך על ידי בית החולים לילדים C.S. Mott באוניברסיטת מישיגן ופורסם ב-16 בנובמבר 2026 הראה ששלושה רבעים מההורים סבורים שחיות מחמד משפיעות לטובה על בריאותם הרגשית של ילדים. עם זאת, רוב ההורים מצפים שילדים בגיל בית הספר יעזרו בטיפול בחיות המחמד, ולעיתים קרובות ציפייה זו הופכת לתנאי מרכזי להבאת חיית מחמד הביתה.
כמעט שני שלישים מהמשפחות עם ילדים בגילים שש עד שתים עשרה מחזיקות בחיית מחמד. בקרב הורים אלה, כשני שלישים מציינים שהילד עוזר להאכיל את חיית המחמד או משתתף במשחקים ובטיולים. ואולם פחות ממחצית אומרים שהילדים מנקים אחרי החיה, ואחד מכל שמונה ילדים אינו משתתף כלל בטיפול. מחצית מההורים מצפים לעזרה יומיומית, וכשליש — לעזרה כמה פעמים בשבוע.
רוב הילדים, לפי דברי ההורים, עומדים במטלות: כמעט מחצית מבצעים אותן כמעט תמיד, ועוד שתי חמישיות — בדרך כלל. כאשר הילד אינו עומד במטלה, ההורים לרוב מזכירים לו את המשימה, לעיתים מצטרף בן משפחה אחר, וברבע מהמקרים מיושמות השלכות, כגון הגבלת זמן מסך. עם זאת, ההורים חלוקים בדעתם בשאלה מה לעשות אם הילד אינו עוזר שוב ושוב: אחד מכל שבעה סבור שיש למסור את חיית המחמד כדי ללמד אחריות, אך יותר משתי חמישיות חוששים שזה יפגע בילד.
בקרב משפחות ללא חיית מחמד, שבעה מכל עשרה הורים מציינים שהילד ביקש להביא חיה הביתה. הסיבות העיקריות לסירוב הן חוסר זמן (שתי חמישיות), הוצאות גבוהות (שליש) וחוסר רצון להחזיק בחיית מחמד (יותר מרבע). גורמים נוספים כוללים אלרגיה, פחד של הילד מחיות ואובדן לאחרונה של חיית מחמד קודמת. הסקר מבוסס על תשובותיהם של 1037 הורים, שנאספו ביולי 2026.
מומחים מדגישים שהציפיות בנוגע לטיפול צריכות להתאים לגיל הילד ולבגרותו: הצעירים יכולים פשוט למלא מים או לעזור לסרוק את הפרווה, והמבוגרים יותר — לעקוב אחר לוח ההאכלה בפיקוח. חשוב לשמש דוגמה אישית ולהסביר מדוע הטיפול חשוב לרווחתה של החיה. אם המשפחה אינה מוכנה לחיית מחמד, אפשר להציע לילד לעזור לשכנים או לקרובים עם החיות שלהם.
הסקר מזכיר שחיית מחמד אינה שמחה חד-פעמית אלא אחריות משפחתית ארוכת טווח, וההצלחה תלויה בציפיות מציאותיות ובמאמץ משותף.



