קיץ, שמש לוהטת והקרירות המפתה של נהר או אגם... כשאתם והגור שלכם מגיעים בפעם הראשונה למים, הפיתוי פשוט להיכנס עמוק יותר ולאפשר לכלב לשחות "באופן אינסטינקטיבי" הוא גדול. אבל אנחנו ממהרים להפריך את המיתוס העיקרי: כלבים לא נולדים עם היכולת לשחות, הם נולדים עם היכולת לחתור בכפות הרגליים!
אבל להישאר לצוף, לא להיבהל, לנשום נכון ולא להיכנס לפאניקה – את זה צריך ללמוד. והתפקיד שלכם כבעלים הוא להפוך עבור הקטן למדריך אמין ולערובה לביטחון.
לאנטומיה יש משמעות: מי נולד למים?
לפני שמתחילים את האילוף, חשוב להעריך באופן אובייקטיבי את הנתונים הפיזיים של חיית המחמד שלכם.
• שחיינים מלידה: רטריברים, ניופאונדלנדים, ספניאלים, כלב מים פורטוגזי, פודלים. יש להם קרומי שחייה בין האצבעות, פרווה דווחת מים ושרירים חזקים. הם אוהבים מים ותופסים הכל מהר.
• ״קבוצת סיכון״: דאקסהונדים (תחש), קורגי, באסט האונד. יש להם גוף ארוך ורגליים קצרות. הם יכולים לשחות, אבל מתעייפים מהר, ואפוד הצלה הוא חיוני עבורם.
• למי שחייה אינה מומלצת או קשה מאוד: ברכיצפליים (בולדוגים, פאג, פקינז) וכלבים עם בית חזה כבד (סטאף, פיטבול). בגלל החרטום הקצר קשה להם להחזיק את האף מעל המים ולנשום, והחלק הקדמי הכבד שוקע. עבורם, רחצה היא רק במים רדודים ו אך ורק עם אפוד הצלה.
הוראות שלב אחר שלב: מהחוף ועד לחתירות הראשונות
הכלל החשוב ביותר: ללא כפייה וללא לחץ. אם תזרקו את הגור למים ״כדי שיבין בעצמו״ — אתם מסתכנים בקינופוביה (פחד ממים) לכל החיים.
שלב 1. היכרות עם החוף
הגיעו למים רדודים. אפשרו לגור לרחרח את החול, את העשב, לגעת במים עם הכפה. אל תמשכו אותו ברצועה לעומק. שבחו אותו בקול רגוע, תנו לו חטיפים ממש על קו המים. המים צריכים להיות מקושרים לשמחה.
שלב 2. נכנסים יחד
גורים חוששים לעיתים קרובות ממים, מכיוון שהם מסתירים את הקרקעית. היכנסו למים בעצמכם, שבו בשפיפה וקראו לקטן. תנו לו להיכנס אחריכם. כשהמים יגיעו לו עד החזה, הוא ירגיש שהכפות אינן נוגעות בקרקעית. ברגע זה תמכו בו בעדינות מתחת לבטן עם כף היד.
שלב 3. החתירות הראשונות
כשהגור יתחיל להניע את כפותיו, אל תסירו את היד מיד. תמכו בו מתחת לבטן, תוך שאתם מכוונים אותו קדימה. אמרו בחיבה: ״כל הכבוד, שחה!״. תנו לו להבין שאתם לצידו ושהוא לא יטבע.
שלב 4. לומדים לצאת מהמים!
זהו שלב קריטי שרבים שוכחים. הגור חייב לדעת איך לחזור לחוף או לצאת מהבריכה. הובילו אותו לחוף מתון, הראו לו איפה רדוד יותר, עזרו לו ״לגשש״ עם הכפות אחר הקרקעית. אם מדובר בבריכה — הובילו אותו לסולם וכוונו פיזית את הכפות אל המדרגה הראשונה.
כללי זהב לבטיחות
1. אפוד הצלה — חובה. אפילו עבור לברדור בשלבים הראשונים. הוא לא רק מחזיק את הכלב על פני המים, אלא גם כולל ידית מיוחדת על הגב, שבאמצעותה תוכלו תמיד לתפוס את חיית המחמד במהירות.
2. שימו לב לזמן. הגור אינו מרגיש עייפות במים. 5–10 דקות לשחייה הראשונה — זה המקסימום. אם הכלב התחיל לשחות נמוך מהרגיל (חלק הגוף האחורי שוקע) או שהוא נושם בכבדות — קראו לו מיד לחוף.
3. טמפרטורת המים. אל תאפשרו לגור לשחות במים קרים. היפותרמיה מתפתחת במהירות, והתכווצויות שרירים במים עלולות להיות קטלניות.
4. זהירות, זרמים ואצות. בחרו מקורות מים רגועים ונקיים, ללא זרמים, ללא מדרונות תלולים בקרקעית וללא אצות סמיכות שעלולות לגרום להסתבכות.
5. אל תתנו לו לשתות. מי נהרות ואגמים שורצים חיידקים וטפילים. הקפידו שהגור לא יבלע מים במהלך המשחק. הצטיידו בכלי שתייה עם מים טריים.
טיפול לאחר השחייה
הרחצה לא מסתיימת כאן. כדי להגן על חיית המחמד מבעיות בריאותיות, בצעו שלושה צעדים פשוטים:
* שטפו במים מתוקים. מי נהר או מי ים מייבשים את העור ועלולים לגרום לגירוי. הקפידו לשטוף היטב את שאריות המים.
* יבשו את האוזניים. אוזניים שמוטות (כמו אצל ספניאלים) הן מגנט ללחות. ספגו בעדינות את פנים אפרכסות האוזניים בעזרת פד צמר גפן יבש או מגבון, כדי למנוע דלקת אוזניים.
* תנו לפרווה להתייבש. אם בחוץ קריר, אל תתנו לגור לרוץ רטוב ברוח. נגבו אותו במגבת או השתמשו במייבש שיער (במצב קריר, אם הכלב אינו חושש מהרעש).
לימוד שחייה הוא לא רק מיומנות ספורטיבית, זו שאלה של בטיחות הכלב שלכם. היכולת לצוף בביטחון במים, וחשוב מכך, הידיעה כיצד לצאת מהם, עשויה להציל את חיי חיית המחמד במצב חירום.
היו סבלניים, שבחו על כל הצלחה, ובקרוב מאוד תצפו בגאווה כיצד הגור שלכם הופך ל"זאב ים" בטוח ומאושר, שמביא לכם בשמחה צעצוע רטוב מהמים!
