דרישה ותשומת לב – לשינוי הפרדיגמה הציבורית
❓שאלה:
השיח הממשלתי על חוצנים הולך וגובר. כדי לחשוף אותם לציבור הרחב ולהביא לקבלתם, האם היה צורך שכל חושפי השחיתויות (מוסרי המידע) ואחרים יבצעו את עבודת המחקר וההסברה שלהם, שחשפה אותם ללחץ ולסיכון מצד אותו ציבור ואחרים? או שמא מדובר ב"משחק שלהם" ובעצם אפשר היה לשבת בשקט, לעשות מדיטציה ולקבל הכל בלי חיכוך?
❗️תשובת לי:
ובכן, כביכול כולם יכולים לשבת ולעשות מדיטציה בשקט עד ש"החיים יסתדרו". ארכיאולוגים, מדענים, אקולוגים, רופאים, עיתונאים... – לחכות עד שמערכת הרמאות והמניפולציות תכלה את עצמה.
אבל איך אז יהיה הציבור מוכן בכלל לדעת משהו שונה ממה ששודר לו במשך מאות שנים? דרוש מישהו שיציג דרישה וימשוך תשומת לב לשינוי הפרדיגמה. הדרישה ותשומת הלב של הקולקטיב הן אלו שבסופו של דבר יוצרות את השינוי עבור הקולקטיב עצמו.
בדיוק לפי התבנית הזו הוחדרו בעבר (וגם כיום באמצעות תעמולה) רעיונות של מניפולציות שונות באופן מכוון – להחדיר מחשבה אחת, אחר כך שנייה, ואז להכריז על אירוע חשוב כלשהו. ובכל מקום דרושות דמויות פועלות – "עדים" בודדים או "מוסרי מידע".
מהות המשחק הזה היא להחדיר לתודעה הקולקטיבית את הרעיון של "אמת". האמת שתוחדר היא זו שהחברה תראה. רק לפני כ-20 שנים, האמת הפעילה הייתה "מי שמדבר ברצינות על חוצנים הוא משוגע". והנה, הכל השתנה. והתברר שאנשים רבים כבר חיים זמן רב בעולם שבו חוצנים הם מציאות רגילה. במובן מסוים, הגענו למציאות הממשית שלהם, שהייתה וקיימת כאן בעולם הזה. ואילו האנשים האלה לא היו קיימים, לא היה לנו לאן להגיע, למעשה.
