בגיל 46 ונוס ויליאמס עולה שוב על המגרשים ב-US Open — לא בזכות הדירוג הנוכחי שלה, אלא בהחלטת המארגנים שהעניקו לה כרטיס חופשי (wildcard). זו אינה סתם חזרה של שחקנית ותיקה, אלא איתות לאופן שבו הטניס מאזן בין כבוד לאגדות לבין המציאות הקשוחה של הגיל.
האלופה הדו-פעמית של הטורניר (בשנים 2000 ו-2001) תערוך את הופעתה ה-26 בהגרלה הראשית בפלאשינג מדוז. יחד איתה קיבלה כרטיס חופשי גם סלואן סטיבנס, המנצחת של שנת 2017. משבצת אחת נותרה עדיין פנויה, ורבים קושרים אותה לאפשרות של השתתפות סרינה ויליאמס.
מאחורי ההחלטה הזו עומדת לא רק נוסטלגיה. הטורניר, כמו הטניס המקצועני כולו, תלוי בעניין הקהל ובחשיפה התקשורתית. השמות של האחיות ויליאמס עדיין מושכים קהל ששחקניות צעירות, גם עם דירוגים גבוהים יותר, לא תמיד מצליחות לגייס.
מבחינה פיזית, צעד כזה נראה מסוכן: ההתאוששות ממשחקים בגיל הזה דורשת זמן רב יותר, והתחרות על המגרש אינה סולחת על טעויות. עם זאת, ההיסטוריה מראה שוויליאמס כבר הוכיחה לא פעם את יכולתה להסתגל — משינוי סגנון המשחק ועד לעבודה עם מאמנים חדשים.
דמיינו מסעדה שמחזיקה בתפריט מנה דגל מלפני 20 שנים: היא כבר לא הכי אופנתית, אבל דווקא היא זו שמושכת את הלקוחות הקבועים וקובעת את הטון לכל המקום. כך גם הכרטיס החופשי עבור ונוס — זו לא רק הזדמנות עבורה, אלא דרך לשמר את הקשר עם העידן שבו הטניס הפך לגלובלי באמת.
החלטת המארגנים מדגישה שבספורט הישגי, הערך המסחרי של שם גובר לעיתים על הכושר הנוכחי. עבור ויליאמס זו הזדמנות להוסיף עוד פרק לקריירה שכבר מזמן חרגה מגבולות הסטטיסטיקה.
זו תזכורת לכך שבטניס, כמו בחיים, כבוד לעבר מסייע לעצב את עתיד הספורט.
