בהרינגן האמריקאיות לא רק הגנו על התואר — הן אישרו שבהוקי הנשים שולט כיום הדור שלהן. התוצאה 6:2 בגמר מול קנדה נראית משכנעת, אך מאחורי המספרים עומד סיפור על כך שניסיון ועומק סגל גוברים אפילו על התוכניות השאפתניות ביותר של היריבה.
הילרי נייט וקלי פאנק כבשו שתיים כל אחת. נייט, הקפטנית בת ה-37, שכבר זכתה בזהב אולימפי בפברואר במילאנו, הפכה שוב לסמל של הקבוצה. פאנק, לעומת זאת, הראתה כיצד מנהיגות צעירות משלימות את הוותיקות. יחד הן הפכו את השער המוקדם של שרה פילייה לשער קנדי לאפיזודה בלבד, שלאחריה ארה"ב כבשה חמישה שערים ברצף.
המפתח לניצחון אינו רק בכישרון אישי. האמריקאיות עברו את הטורניר ללא הפסד, כבשו 56 שערים וספגו רק ארבעה. זה אינו מקרה: מאחורי הקבוצה עומדת הליגה המקצוענית PWHL, שבה השחקניות זוכות לתרגול משחק קבוע ולהכנה טקטית ברמה הגבוהה ביותר. קנדה, על אף 13 תארים בתולדותיה, עדיין אינה יכולה להתגאות במערכת דומה.
גם ההיבט הפסיכולוגי חשוב. לאחר ההפסד האולימפי בהארכה קיוו הקנדיות לנקמה, אך האמריקאיות הגיעו למשחק בביטחון קר. כמו בשחמט, שבו מהלך חזק אחד בפתיחה משבש את כל המשחק של היריב, כך גם כאן: התוצאה השווה לאחר השליש הראשון הפכה במהרה לתבוסה.
קרולינה הארווי, שנבחרה ל-MVP של הטורניר, צברה 16 נקודות — שיא לשחקנית הגנה. זה אינו רק נתון סטטיסטי, אלא הוכחה שבהוקי המודרני ההגנה יכולה להיות כוח התקפי. עבור קנדה, לעומת זאת, שרה פילייה נותרה הכתם הבהיר היחיד, אך שני שערים לא הספיקו.
ניצחונה של ארה"ב אינו רק התואר ה-12. זהו אות לכך שדאבל הזהב (אולימפיאדה פלוס עולם) הפך לנורמה חדשה עבור האמריקאיות. עבור קנדה, לעומת זאת, השאלה חריפה יותר: כיצד להשיב את הדומיננטיות כאשר היריבה אינה רק חזקה, אלא חזקה יותר באופן שיטתי.


