בשעת הצהריים סועדים המבקרים ב-Oberon שבמוזיאון New Museum סלטים צבעוניים, שרימפס על הגריל ופסטה, כשברקע אולם שבו מוצגות בדרך כלל עבודות של דאלי ודושאן. זה לא רק אוכל — זה חלק ממרחב שבו אמנות עכשווית והשולחן היומיומי מתמזגים לקצב אחד.
מוזיאוני ניו יורק חדלו מזמן להסתפק בקפיטריות צנועות. Oberon הפך למסעדה המלאה הראשונה של New Museum ב-49 שנות קיומו ונפתח במסגרת הרחבה בעלות של 82 מיליון דולר. מנהל המוזיאון, מסמיליאנו ג'וני, משווה את האולם הסגלגל בעל 90 מקומות לחללית: חלונות אטומים מפרידים בינו לבין התצוגות, ולארוחת ערב יש כניסה נפרדת דרך סמטת גרפיטי, כמו בספיקיזי.
מאחורי המטבח עומדים השף אלי גרייסקי ושותפת התפריט ג'וליה שרמן מפרויקט Salad for President. הם שמים דגש על תוצרת עונתית, מרכיבים מותססים ומנות שרוצים לאכול כל יום: מביצים עם צ'ילי מותסס ועד עוף עם עלה תאנה מיובש. אמנים מוסיפים נגיעות משלהם — לורי אנדרסון הגתה שוקולד פרידה, ואיאן צ'נג יצר מיצב דיגיטלי ליד הבר.
המגמה אינה מוגבלת למוזיאון אחד. Frick Collection השיקה את קפה Westmoreland, Sotheby’s פתחה את Marcel הצרפתית, ו-MoMA PS1 מכין את Symone הצרפתית-אפריקאית. תקן הזהב נותר The Modern שליד MoMA — מסעדה עם שני כוכבי Michelin, שמאז 2005 מוכיחה שאוכל מוזיאלי יכול להיות ברמה עולמית.
לאחר המגפה והקיצוץ במימון הפדרלי מחפשים המוזיאונים דרכים חדשות למשוך קהל ותורמים. המסעדות פועלות לא רק למען רווח אלא גם למען המותג: הן יוצרות מרחב למפגשים של אמנים, אוצרים וסתם תושבי העיר, שבו אין חובה לקנות כרטיס למוזיאון. ג'וני מודה שהתחרות בעיר קשה, וההצלחה היא עניין של שאפתנות שנראית בינתיים כ"כמיהה לנס".
אפשר להיכנס ל-Oberon בלי כרטיס למוזיאון: ביום דרך הכניסה הראשית, ובערב דרך דלת נפרדת ב-Freeman Alley. המסעדה פתוחה עד אחת בלילה, והתפריט מתחלף לפי העונות תוך שמירה על הקשר לשכונה ולקהילת האמנות.
בניו יורק האוכל במוזיאון מפסיק להיות תוספת לאמנות והופך בעצמו לסיבה לבוא — מפני שכאן הטעם והמרחב מדברים באותה שפה של עכשוויות.

