«אונבומבר» (Unabomber) יצא אתמול, ב-25 בספטמבר 2026, ב- Netflix. ומיד אנחנו ממהרים לחלוק אתכם.
מדובר בדרמה פסיכולוגית פלילית המבוססת על סיפורו האמיתי של טד קצ'ינסקי — בוגר הרווארד מחונן, שלימים הפך לאחד הפושעים המבוקשים ביותר בארצות הברית.
הסרט מתפתח בשני קווי זמן במקביל. באחד אנחנו רואים את קצ'ינסקי הצעיר, שעוד בהיותו סטודנט משתתף בניסויים פסיכולוגיים אכזריים של הפרופסור הנרי מוריי. השני מעביר אותנו שנים רבות קדימה, כאשר ה-FBI כבר מנהל מצוד רחב היקף אחרי אונבומבר.
פשע אמיתי ממש לא שגרתי
הסרט יצא דינמי, מותח, אינטלקטואלי ופסיכולוגי מאוד.
ויתרה מכך, המבנה שלו די יוצא דופן.
בהתחלה הכול מתפתח במהירות: הרווארד, הניסויים, החקירה, ותחושה מתמדת שצריך להרכיב עוד פיסה בפאזל.
ואז הקצב משתנה לפתע. האקשן פוחת, והסרט כאילו נכנס אל תוך ראשם של הדמויות. מתחיל סיפור אחר לגמרי — לחץ פסיכולוגי, מניפולציות, רעיונות, בדידות ושאלות על הרגע שבו אמונותיו של אדם הופכות לאובססיה מסוכנת.
לקראת הסוף המתח שוב מתגבר והקצב נעשה מהיר יותר.
לכן «אונבומבר» הוא סרט די מוזר, שמחליף מצב רוח כמה פעמים ממש במהלך הצפייה.
אבל דבר אחד אפשר לומר בוודאות: כאן פסיכולוגי הוא לא רק ז'אנר. הוא פסיכולוגי כמעט בכל המובנים — האנושי, החברתי ואפילו הפילוסופי.
ראסל קרואו — אותו מבט בדיוק
במאי הסרט הוא יאנוס מץ, הידוע בעבודתו על «בורג/מקינרו», «כל הסכינים הישנים», כמו גם על פרקים בודדים בסדרות גדולות.
צוות השחקנים כאן חזק באמת.
ג'ייקוב טרמבלי מגלם את טד קצ'ינסקי הצעיר. אותו זוכרים היטב מ «פלא», «החדר» ו«חייו של צ'אק».
ראסל קרואו מגלם את דמותו של הפרופסור הנרי מוריי. «גלדיאטור», «משחקי מוח», «נוקאאוט» — אפשר להמשיך ולמנות את עבודותיו החזקות עוד זמן רב.
וקרואו כאן מרשים במיוחד.
אופן הדיבור שלו, הביטחון של הדמות בצדקתה והמבט הכבד המפורסם הזה עובדים נהדר. לפעמים די בכך שקרואו רק יביט בבן שיחו כדי שהסצנה תהפוך מיד למתוחה הרבה יותר.
שיילין וודלי מגלמת את סוכנת ה-FBI ג'ואן מילר. אנחנו מכירים אותה מ «מפוצלים», «צאצאים», «שקרים קטנים גדולים» ו «לבבות בודדים».
אנאבל ווליס מופיעה גם היא באחד התפקידים הבולטים. רבים זוכרים אותה מ «שושלת טיודור», «פיקי בליינדרס», «מרד» ופרויקטים גדולים אחרים.
וזה ממש לא הכול — גם בתפקידי המשנה משחקים שחקנים מוכרים היטב וחזקים מאוד.
הדבר המעניין ביותר כאן הוא לא החקירה עצמה
אפשר היה לצלם סיפור רגיל בז'אנר של «ה-FBI תופס פושע».
אבל את היוצרים עניין כנראה משהו אחר: איך צעיר מוכשר מאוד מגיע בהדרגה למקום שאליו הוא הגיע.
הסרט אינו מנסה להצדיק את קצ'ינסקי. הוא מתייחס לסיפורו כאל שרשרת מורכבת של אירועים פסיכולוגיים, חברתיים ואישיים.
בגלל זה לפנינו בו-זמנית גם מותחן פשע וגם מחקר של הנפש האנושית.
ולעתים הסרט השני שבתוך הראשון מתגלה כמעניין אפילו יותר מהחקירה עצמה.
אם הנושא תפס אתכם
למי שאחרי הצפייה ירצה לחפור עמוק יותר בהיסטוריה, היינו ממליצים על שני פרויקטים נוספים.
«המצוד: יונבומבר» (Manhunt: Unabomber, 2017) — סדרה איכותית מאוד, שמראה בפירוט רב יותר את חקירת ה-FBI ואת האופן שבו ניתוח טקסטים ושפה עזר להגיע לעקבותיו של הפושע.
ו «טד ק.» (Ted K, 2021) עם שרלטו קופלי — סרט אינטימי יותר, קודר וממוקד ישירות בקצ'ינסקי עצמו.
מתקבל סיפור אמיתי אחד — ושלוש נקודות מבט שונות לחלוטין עליו.
שורה תחתונה
«יונבומבר» — דרמת פשע פסיכולוגית איכותית, חכמה ולעתים מותחת באמת.
היא מתחילה כמותחן דינמי, אחר כך מאטה במידה ניכרת והופכת כמעט למחקר פסיכולוגי, וקרוב לסיום מחזירה שוב את המתח.
מעבר כזה לא ימצא חן בעיני כולם. למי שמצפה למצוד FBI רצוף ולאקשן, האמצע עשוי להיראות מהורהר מדי.
אבל אם מקבלים את כללי הסרט, יש כאן מה לראות: שחקנים חזקים, מרכיב אינטלקטואלי, מתח פסיכולוגי וסיפור שאחריו רוצים לקרוא עוד קצת על מה שקרה במציאות.
בונוס נפרד — ראסל קרואו. גם כשהוא רק יושב ומסתכל על האדם שמולו, נדמה שהניסוי הפסיכולוגי כבר החל.
הציון של Gaya: 7.7/10.
