הסרט Onslaught עלה לאקרנים בארצות הברית ב-4 בספטמבר 2026.
מזמן לא היה דבר כזה. בשמי הקולנוע, שבהם סרטי המשך ועיבודים מחודשים איבדו מזמן את היכולת להפתיע, מופיעה יצירה המערבבת ז'אנרים בתעוזה, כמו קוקטייל מולוטוב.
כמעט בלתי אפשרי להגדיר את הז'אנר שלו במילה אחת. מדובר בשילוב של אימה, מדע בדיוני, פעולה והרפתקאות, השומר על מתח מהדקה הראשונה ועד האחרונה. משך הסרט — כ- שעה 1 ו-32 דקותיש כאן ניסויים סודיים, "מכונות חיות", סופר-חיילים חסרי רחמים, סודות צבאיים וגיבורה שקל לזהות בה אבטיפוס מודרני של שרה קונור.
במרכז העלילה עומדת סלסט, חיילת לשעבר ואם, שנאלצת להגן על משפחתה ועל יישוב קטן מפני יצורים שנמלטו ממתקן מסווג. החיים השלווים מסתיימים ברגע — ומכאן הסרט כמעט ואינו מרפה מהצופה, כשהוא מציב בפניו הפתעות מוזרות, מסוכנות ועקובות מדם יותר ויותר.
את התפקיד הראשי גילמה אדריה ארחונה. היא אינה רק אישה יפה עם נשק, אלא גיבורה משכנעת, חזקה ועם זאת אנושית. הדמות שלה אינה הופכת לגיבורת-על בלתי מנוצחת: כואב לה, היא מפחדת וקשה לה, אך אין לה לאן לסגת.
האווירה: סיוט טוטליטרי ו"מכונות חיות"
אף שבאופן רשמי מדובר בסרט אימה, לכנות אותו "סתם סרט אימה" יהיה פישוט יתר משמעותי. היצירה משחקת במיומנות במגרש של קלאסיקות פולחן:
- יש כאן אסתטיקה מעיקה של משטר טוטליטרי, המזכירה את Equilibrium.
- איום קר ובלתי מתפשר והקונספט של "מכונות חיות" מרמזים לחלקים הטובים ביותר של "שליחות קטלנית".
- ותחושת הבידוד והפרנויה, כשאתה לא יודע למי (או למה) מותר לסמוך, מקרבת את הסרט ליצירת המופת של קרפנטר "הדבר".
גיבורת הסרט בגילומה של אדריה ארחונה משמשת במובנים רבים כאב-טיפוס מודרני של שרה קונור: היא אינה רק קורבן של הנסיבות, אלא אדם שנאלץ להפוך למכונת הישרדות כדי להגן על מה שיקר לו.
לצדה של ארחונה שיחקו דן סטיבנס, רבקה הול, דרו סטארקי ומייקל בין — אותו קייל ריז מהסרט הראשון של "שליחות קטלנית", מה שהופך את הדמיון למדע הבדיוני הפולחני למשעשע עוד יותר. ולוחם ה-UFC הידוע אלכס פריירה עשה את הופעת הבכורה שלו בקולנוע בתפקיד הקצב. הוא מדבר מעט, אבל די בהופעה אחת שלו כדי להסביר באופן משכנע למה עדיף לברוח ממנו מיד.
מה שמפתיע במיוחד הוא הסגנון של הסרט. למרות הדם, האכזריות והשתייכותו לז'אנר האימה, "Onslaught" נראה מרהיב. המוזיקה, הצבע, התלבושות, בימוי הקרבות והאווירה המעט מטורפת פועלים כיחידה אחת. הסרט אינו מתבייש להיות רועש, מוזר ולעתים כמעט קומיקסי.
ובכל זאת, בין היריות והמפלצות נשמעות לפתע שורות טובות באמת:
"דבר בשקט, אל תצעק! זכור: פרחים גדלים מהגשם, לא מהרעם".
הסרט כאילו אסף את המרכיבים המוכרים של המדע הבדיוני הישן, אך ערבב אותם בעוצמה כה רבה, עד שנוצרה אטרקציה עצמאית ושאינה דומה עד הסוף לשום דבר אחר.
דירוג Gaya: 7.8/10.
כן, הסרט עקוב מדם — אבל מדובר בכל זאת בסרט אימה. לעומת זאת, הוא מסוגנן, דינמי, יוצא דופן ומשוחק היטב. למעריצי "שליחות קטלנית" הצפייה כמעט חובה. לכל השאר — סרט פעולה מדע בדיוני מוצק, שכמותו באמת לא היה כבר זמן רב.
