בסתיו הזה יקום הקולנוע של DC עושה צעד נועז וחסר פשרות לעבר אפלה אמיתית. הסרט "קלייפס" (הידוע גם בשם "איש החימר"), שיעלה לאקרנים בסוף אוקטובר 2026, אינו רק מספר את סיפורו של עוד נבל-על. מדובר באימה גופנית נוקבת ומצמררת ומותחן פסיכולוגי, שפותח פרק חדש בזיכיון תחת השם האפל והמבטיח "אלים ומפלצות".
בלב העלילה עומדת טרגדיה קלאסית שהובאה לקצה. השחקן הצעיר והמוכשר מאט הייגן חלם על תהילה נצחית וזוהר אורות הבמה, אך הגורל האכזר הנחית עליו מכה מוחצת, העווה את פניו והחריב את עולם החלומות השברירי שלו. הייאוש דוחף אותו לעסקה עם השטן: הוא מסכים לניסוי מדעי רדיקלי המבטיח נס של ריפוי. אך במקום ישועה, המדע מעניק לו משהו אחר — התעוררותו של אימה קדמונית החבויה במבנה בשרו.
הבמאי ג'יימס ווטקינס, הידוע בכישרונו להעלות אווירה מצמררת, יצר יחד עם שותף לכתיבת הסיפור מייק פלנגן לא רק אטרקציה קומיקסית, אלא מחקר עמוק וכואב של אובדן הזהות העצמית. הסרט קיבל בצדק דירוג R, והכותבים אינם מהססים להשתמש בחופש הזה כדי להראות את הטרנספורמציה של הגיבור בכל יופיה המפחיד, הדביק והפיזיולוגי. הצופה הופך לעד לא-רצוני לאופן שבו נשמה אנושית שוקעת לאט בתהום החימר, והכאב על אובדן ה"אני" של עצמו נולד מחדש כצמאון נקמה בלתי נשלט וכולל.
טום רייס האריס בתפקיד הראשי מבצע מעשה גבורה משחקי של ממש. עליו להעביר את כל מנעד הרגשות של אדם שגופו הופך לכלאו, ושמוחו מתבקע תחת כובד המתנה המפלצתית. לצידו פועלות נעמי אקי ואדי מארסן, שדמויותיהן מנסות נואשות להיאחז בשרידים של אנושיות בגיבור הראשי, גם כשקווי המתאר הפיזיים שלו מתחילים להימס ולזרום כמו שעווה מותכת תחת הגשם.
"קלייפס" שובר בכוונה את התבניות המקובלות של סרטי גיבורי-על. זהו סרט על כמה דק הגבול בין קורבן למפלצת, בין השאיפה הנוגעת ללב להיות מקובל לבין הרצון להשמיד את כל העולם שדחה אותך. זוהי פואמה דביקה, אפלה ומהפנטת ביופייה על נפילה, שבה כל פריים ספוג באווירה סמיכה של חוסר תקווה ואימה גותית.
כשבסוף אוקטובר יידלקו האורות באולמות הקולנוע, התכוננו למסע לפינות האפלות ביותר של הטבע האנושי. "קלייפס" לא רק יבהיל אתכם. הוא יגרום לכם לחשוב על כך שלפעמים המפלצת המפחידה ביותר נולדת לא מרשע מולד, אלא מכאב בלתי נסבל של לב שבור וחלום שנמחץ.
