נטפליקס השיקה לאחרונה מיני-סדרה שהפכה בן לילה לנושא שיחה לוהט: יצירה כנה, אירונית, לעיתים מעוררת אי-נוחות, אך שובת לב באופן שטני. מדובר בסיפור על משבר אמצע החיים המתרחש בלב אקדמי, המוגש לצופים ביושר כה רב, עד שלעיתים תרצו להסיט את המבט, וברגעים אחרים – למחוא כפיים בהתלהבות.
הסדרה מתאפיינת ב'כנות' יוצאת דופן, מה שהעניק לה ציון מוצק של 7/10.
בתמצית העלילה, הסיפור מתמקד במרצה לאנגלית בת 50, המכונה פשוט 'M'. היא מנהלת חיים מסודרים להפליא: בעל שהוא גם קולגה לעבודה, קריירה מכובדת באוניברסיטה וספרים שכתבה. עולמה מתהפך לחלוטין עם הגעתו למחלקה של מרצה צעיר ומסתורי בשם ולדימיר. מה שמתחיל כהידלקות קלה הופך במהירות לאובססיה, ודוחף את חייה של הגיבורה למסלול מורכב ומסוכן יותר ויותר.
מדוע זה עובד? ראשית, רייצ'ל וייס פשוט מרהיבה. השחקנית, המוכרת מתפקידיה ב'המומיה', 'הגנן המסור', 'המועדפת', 'האלמנה השחורה' ו-'An Unsuitable Job for a Woman', מעניקה כאן את אחת מהופעותיה הטובות ביותר. דמותה משלבת בו-זמנית פגיעות, אינטליגנציה, סקסיות ומסוכנות, מה שהופך אותה לבלתי אפשרית להסחת דעת.
ליאו וודאל בתפקיד ולדימיר, השחקן הבריטי הצעיר שמוכר מהסדרה 'יום אחד', העונה השנייה של 'הלוטוס הלבן' ו-'ברידג'ט ג'ונס: מד אבאוט דה בוי', מגלם את התפקיד בצורה מושלמת: הוא מקסים, חלקלק ושובה לב לחלוטין. מנגד, ג'ון סלייטר בתפקיד הבעל, כוכב 'מד מן' המוכר גם מתפקידיו ב-'איירון מן 2', 'ספיידרמן' ו-'Benefactor', מגלם את הבעל הפרופסור עם חוכמה עייפה כל כך, שהדמות שלו הופכת לבלתי נשכחת כמעט כמו הדמות הראשית. ג'סיקה הנוויק, השחקנית מ-'משחקי הכס', 'איירון פיסט' ו-'מטריקס: התחייה', מוסיפה חדות מרעננת לתפקידה כקולגה סינתיה.
הטון של הסדרה מזכיר מאוד את 'פליבאג' עבור בני החמישים, עם אותה תערובת של הומור שחור, פנטזיות גלויות, הלקאה עצמית כואבת ושבירת הקיר הרביעי. הגיבורה מגיבה ללא הרף על מעשיה ומשתפת אותנו במחשבותיה המביכות ביותר, מה שיוצר תחושת אינטימיות. הסדרה עוסקת במיניות בצורה מפורשת, אך לא באופן גס; להפך, היא כנה ובוגרת להפליא, וצוללת לתשוקות שלרוב נשמרות בסוד.
לצד היתרונות, ישנם גם חסרונות. העלילה לעיתים נאיבית, עם כמה תפניות צפויות ומניעים של דמויות שלא תמיד נראים הגיוניים. עם זאת, זהו מקרה שבו הביצוע והמשחק עולים על התסריט עצמו. ברגע שמתחילים לצפות, קשה מאוד לעצור.
בשורה התחתונה, מדובר במיני-סדרה מצוינת בת שמונה פרקים שניתן לסיים בבינג' במהלך סוף שבוע אחד. רייצ'ל וייס מספקת כאן את הופעת חייה, ונוכחותה בלבד הופכת את 'ולדימיר' ליצירה ששווה לצפות בה. המשחק מעולה, הדיאלוגים שנונים והאווירה מהפנטת. בסופו של דבר, זהו סיפור מרתק על כך שאישה בת 50 אינה מתקרבת ל'שקיעה', אלא יוצאת לפרק חדש, מורכב ומלא חיים.
דירוג גאיה: 7.0/10
