אתמול כבר צללנו אל עולם המלודרמות, והיום החלטנו לא לסטות מהמסורת הנעימה הזו. נזכרנו שזנחנו את אחת הבכורות האחרונות, שפשוט אי אפשר היה להתעלם ממנה. קבלו את — "דולצ'ה וילה"!
אם חיפשתם את הסרט המושלם לאסקפיזם ולמרגוע לנפש, מצאתם אותו. הסרט הזה הוא שיר הלל ויזואלי וקולינרי אמיתי לאיטליה. יש כאן כל מה שצריך לערב מושלם: נופים מרהיבים עוצרי נשימה, בתים עתיקים ומפוארים, מעדני מטבח עילית ואותו ניחוח איטלקי ייחודי. הוסיפו לכך הומור קליל ותוסס ורומנטיקה עדינה, ותקבלו מתכון לקולנוע ללא רבב.
המרכיב הגסטרונומי ראוי לתשומת לב נפרדת. המצלמה מחליקה ברכות כזו על המרכיבים הטריים, המחבת הרוחשת וכוסות היין, שבזמן הצפייה היד נשלחת מאליה אל המקרר. כפי שצוין בסרט בדיוק רב ובאירוניה קלה: "אוכל טוב לא שמים בקרטון". והכלל הזה מיושם כאן באופן מוחלט.
בתפקיד הראשי מככבת המקסימה מאיה רפיקו (שרבים זוכרים מ-"השחר האחרון" ומפרויקטים אחרים). הדמות שלה מכניסה לסיפור חיות, כנות ואת אותו ניצוץ שגורם להזדהות עם כל צעד שלה.
בואו נהיה כנים: היצירה מעט נמתחת. העלילה אינה ממהרת, ומאפשרת לצופה פשוט להתמוסס בתוך האווירה ולא למהר לשום מקום. אך זוהי, ככל הנראה, הטענה היחידה שניתן להעלות. בתמורה, אנו מקבלים ים של מעדנים קולינריים ואת אותה אווירה חמה ועוטפת. זוהי פשוט מלודרמה נהדרת, נעימה ורומנטית, שמרפאת את הנפש טוב יותר מכל נוגד דיכאון.
לאחר הצפייה נותרת אותה תחושה נעימה, כמו אחרי קינוח טוב וכוס פרוסקו בשקיעה.
ציון Gaya: 8.0/10. הציון הגבוה הזה ניתן דווקא בזכות האווירה, האסתטיקה הקולינרית ואותה תחושת קלילות שאחרי הצפייה.
ודרך אגב, בכל המדדים.✨
