סטונהנג' ניצב במישור סולסברי שבאנגליה זה כחמשת אלפים שנה, ונותר אחד המונומנטים המסתוריים ביותר באירופה הפרהיסטורית. אף שהמחקרים השיטתיים הראשונים החלו כבר במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה, דווקא העשורים האחרונים הניבו את התגליות המשמעותיות ביותר. בזכות שילוב בין ארכאולוגיה מסורתית לטכנולוגיות חדישות, ובהן בינה מלאכותית, חוקרים משחזרים בהדרגה כיצד ומדוע הוקם המתחם הזה.
להיסטוריה של המונומנט כמה שלבים. בסביבות שנת 3000 לפני הספירה הופיעו סוללות עפר ותעלות. במאות הבאות הוצבו האבנים הכחולות, שהובאו מוויילס ממרחק של יותר מ-200 קילומטרים. מחקרים משנת 2026, שערכו מומחים מאוניברסיטת קרטין, אישרו סופית באמצעות ניתוח גיאוכימי של מינרלים במשקעי נהרות: בני אדם הם ששינעו את האבנים, ולא קרחונים. הדבר מעיד על לוגיסטיקה וארגון חברתי מרשימים של הקהילות הנאוליתיות.
מאוחר יותר הופיעו הטריליתונים המסיביים מאבן סארסן. המונומנט מכוון במדויק לפי נקודות ההיפוך: ביום ההיפוך הקיצי השמש זורחת בדיוק מעל אחת מנקודות המפתח, במבט מן המרכז. קיימים נתונים גם על תשומת לב למחזורי הירח — בפרט, 56 בורות אוברי עשויים היו לשמש לתצפיות ממושכות בתנועת הירח.
סטונהנג' היה חלק מנוף פולחני רחב בהרבה. סביבו פזורים מאות תלוליות קבורה, סוללות עפר ומעגלים אחרים, כגון דורינגטון וולס. פרויקט הנופים הנסתרים של סטונהנג' חשף באמצעות סקרים גיאופיזיים אלפי אתרים שלא היו ידועים בעבר, והראה כי המונומנט פעל כחלק ממערכת אחת שהתפתחה לאורך מאות שנים.
כאן בולט במיוחד תפקידן של הטכנולוגיות המודרניות. מכ"ם חודר קרקע, סריקת לידאר ומידול בתלת-ממד מאפשרים לחקור מבנים תת-קרקעיים באופן לא פולשני. בינה מלאכותית ושיטות של למידת מכונה מיושמות באופן פעיל יותר ויותר לעיבוד מאגרי נתונים עצומים: זיהוי דפוסים בסקרים גיאופיזיים, ניתוח קשרים מרחביים בין אובייקטים ומידול ממוחשב של תכונות אקוסטיות או אסטרונומיות של המונומנט. כלים אלו מסייעים למדענים למצוא חוקיות שקשה להבחין בה בגישה המסורתית, ולבחון השערות במהירות ובדיוק רב יותר.
כמובן, הפרשנויות עדיין מעוררות מחלוקת. יש הרואים בסטונהנג' מרכז פולחני, מקום התכנסות או אפילו "מצפה כוכבים" פרימיטיבי. אך התמונה הכללית הופכת ברורה יותר: הבונים ניחנו בידע ניכר בתחומי הגיאומטריה, האסטרונומיה וארגון עבודה קולקטיבית. המונומנט משקף חברה מורכבת המסוגלת לתכנון ארוך טווח.
כיום סטונהנג' ממשיך להוות מקור השראה לחוקרים. השילוב בין עבודת שטח, ניתוח מעבדתי ובינה מלאכותית לא רק מוסיף פרטים חדשים, אלא גם מסייע להבין טוב יותר כיצד תפסו בני האדם בעת העתיקה את העולם ואת מקומם בו. בהירות מלאה עדיין אין, ודווקא עובדה זו הופכת את המשך המחקר למרתק כל כך.
