בטטרסטן, שבה כבר כיסה שכבת השלג את היערות, החל מסע ההאכלה החורפי המסורתי של חיות הבר. עובדי הוועדה הממלכתית של הרפובליקה למשאבי טבע מביאים מזון לשטחי ציד הפתוחים לציבור, ועוזרים לדיירים לשרוד את החודשים הקשים.
במחוז מוסליומובו, למשל, הכינו לאיילות ולשפנים 15 חבילות חציר והציבו אותן בשמונה מאכלות. אמצעים אלה מפחיתים את הסיכון לרעב ותורמים לשימור גודל האוכלוסיות, במיוחד כאשר המזון הטבעי שמתחת לשלג נעשה בלתי נגיש.
מלבד חציר, מוסיפים המומחים מלחות לאיילות, לאיילים אצילים ולשפנים. מינרלים ומלח נחוצים לבעלי החיים לשמירה על בריאותם בתקופה שבה התזונה מוגבלת, והגוף מוציא יותר אנרגיה על הישרדות בקור.
נוהג זה משקף חוקיות רחבה יותר: באזורים עם חורפים קשים, התערבות האדם מסייעת לרכך את השלכות שינוי האקלים ופיצול בתי הגידול. כאשר שכבת השלג נמשכת זמן רב מהרגיל, בעלי החיים נאלצים להתרכז באזורים מוגבלים, מה שמגביר את התחרות על משאבים.
מסעות כאלה לא רק תומכים בגודל האוכלוסיות של המינים, אלא גם מאפשרים לעקוב אחר מצב האוכלוסיות, לתעד כיצד משתנה התנהגותם של דיירי היער בתגובה לגורמים חיצוניים. בטטרסטן משתלבים מאמצים אלה במערכת הניטור של המגוון הביולוגי, שבה כל מאכלה הופכת לנקודת ייחוס להחלטות עתידיות.
בסופו של דבר, ההאכלה החורפית מזכירה ששימור חיות הבר דורש תשומת לב מתמדת למחזורים העונתיים ומוכנות של האדם לחלוק משאבים בתקופות קריטיות.
