בפינה הדרומית ביותר של פטגוניה הצ'יליאנית, באי נבארינו סמוך לכף הורן, הפכו שרידי קרחון נמסים למקום של תגלית בלתי צפויה. קבוצת חוקרים בינלאומית גילתה כאן חרק נדיר מסדרת זבובי־האבן, אשר ככל הנראה אינו תואם לאף אחד מהמינים הידועים.
החרק משתייך למשפחת Gripopterygidae וקשור קשר הדוק למערכות אקולוגיות של מים מתוקים. פרטים בוגרים באורך 15–18 מילימטרים נמצאו חסרי כנפיים והסתתרו מתחת לאבנים לחות ומוצלות במרחק מטר מהמים, בגובה של כ-780 מטרים. החוקרים חיפשו נציג אחר של הסדרה — מה שמכונה דרקון פטגוני — אך נתקלו בזר הזה.
התגלית מתוארת במאמר שפורסם בנובמבר 2026 בכתב העת Ecology. החוקרים תיעדו התכווצות מהירה של הקרחונים באי בין 2010 ל-2026 וקשרו אותה להיווצרותם של תנאי חיים חדשים. ככל הנראה, הפשרת הקרח משנה את המערכות האקולוגיות המקומיות ופותחת מרחבים שבהם חיו בעבר רק מינים מתמחים.
את המחקר הוביל חאבייר רנדול-קרקמו מהמרכז הבינלאומי קבו דה אורנוס, בהשתתפות מומחים מאוניברסיטת מכליאנס, מאוניברסיטת ברצלונה ומהסקר האנטארקטי הבריטי. המחברים מציינים כי לעת עתה לא ניתן לקבוע אם התגלית היא אנדמית דווקא לאזור זה או נפוצה רחב יותר בפטגוניה. גם מעמד השימור של המין נותר בלתי מוגדר.
תגליות כאלה מזכירות כמה שבירים ושלובים זה בזה הנופים ההרריים והקרחוניים. בדומה לאופן שבו קרחון נסוג חושף קרקעות עתיקות, הוא גם מעמיד בספק את עתידם של היצורים התלויים במים מתוקים קרים. מינים חדשים מופיעים לנגד עינינו, אך בית הגידול שלהם נעלם באותה מהירות.
מעקב אחר "מבשרים" כאלה של שינוי מסייע להבין טוב יותר כיצד האקלים משפיע על המגוון הביולוגי בפינות הנידחות ביותר של כדור הארץ.

