ויטליק בוטרין קרא בשרשור שפורסם לאחרונה ב-X להסתכל על את'ר אחרת: לא כעל טוקן שערכו עולה בשל שריפת עמלות, אלא כעל אמצעי חיסכון אמין. שינוי ההדגש הזה נוגע לא רק לפרטים הטכניים של את'ריום, אלא גם לאופן שבו משקיעים חושבים על המטבע הקריפטוגרפי בתיק שלהם.
לדברי ממייסדי הרשת, המנגנון EIP-1559, ששורף חלק מהעמלות מאז שנת 2021, נותר מועיל ואין לבטלו. עם זאת, בוטרין מדגיש: אין להתעצב אם היקף השריפה יהיה נמוך לאורך זמן מ-10 % מרמת האיזון. לדעתו, ערכו של ETH נולד במקום אחר — בביזור ובמאפייני CROPS: עמידות בפני צנזורה, פתיחות הקוד, פרטיות ואבטחה.
אופטימיזציה לשריפת עמלות מקסימלית, מזהיר בוטרין, דוחפת את הרשת להגיון תאגידי: עליית מחירי הגז, צמצום הכנסות הוולידטורים וסיכון לביזור. בשנת 2022 נשרפו כ-1.48 מיליון ETH, ואילו בשנת 2026 — רק כ-19 אלף ETH בחודשים הראשונים. מודל כזה אינו מספק "רצפה" יציבה למחיר, מאחר שרוב הפעילות בתוך המערכת האקולוגית תלויה בערכו של האת'ר עצמו.
במקום זאת, התמקדות בתפקיד של אמצעי חיסכון מתאימה יותר לחוזקות של את'ריום. בעידן של תהפוכות בתחום הבינה המלאכותית, היציבות והיכולת של הנכס "לשרוד" הופכות ליקרות במיוחד. עבור המחזיק, משמעות הדבר היא שאין לראות ב-ETH מקור להכנסה פסיבית משריפה, אלא כלי לשימור הון בתנאי אי-ודאות.
גישה כזו משנה גם החלטות פיננסיות אישיות. במקום מרדף אחר עמלות גבוהות, המשקיע יכול להעריך את הרשת לפי יכולתה לשמר ערך בכל זעזוע חיצוני. כפי שאומר הפתגם הישן, עדיף נכס שפשוט נשאר במקומו מאשר נכס שמבטיח להישרף למען אשליית צמיחה.
בוטרין אינו מוותר על השריפה, אך מסיר ממנה את הנטל של היותה הגורם היחיד לערך. הדבר מחזיר את האת'ר לרעיון המקורי שלו — פלטפורמה מבוזרת שבה העיקר הוא אמינות ועמידות, ולא כמות הטוקנים שהושמדו.
