במדינה שבה המטבע הרשמי מאבד מערכו מהר יותר משה�פיקו להדפיס שטרות חדשים, היקף פעולות הקריפטו גדל במהלך שנה ב-107% והגיע ל-39.1 מיליארד דולר. זהו הגידול המהיר ביותר מבין חמשת השווקים הגדולים באמריקה הלטינית, לפי נתוני Chainalysis לתקופה שעד סוף יוני 2026.
לשם השוואה: בברזיל הפעילות הסתכמה ב-252.5 מיליארד דולר, בארגנטינה — ב-88.5 מיליארד, במקסיקו — ב-77.6 מיליארד, ובקולומביה — ב-29.1 מיליארד. עם זאת, שיעורי הגידול במקסיקו, בארגנטינה ובקולומביה נעו רק בין 13.8% ל-25.5%. ואילו ונצואלה הקדימה את כולם כמעט פי שמונה.
הזינוק החד קשור לינואר 2026 — מעצרו של ניקולאס מדורו. ברבעון שלאחר מכן גדלה זרימת הקריפטו אל מחוץ למדינה ב-891.7% לעומת התקופה הקודמת. אנשים העבירו את חסכונותיהם בהמוניהם לסטייבלקוינים הצמודים לדולר, כדי לשמור על ערך כלשהו.
בתנאי היפר-אינפלציה וגישה מוגבלת לשירותי בנקאות, הקריפטו מפסיק להיות כלי לספקולציה. הוא הופך לאמצעי לקבלת משכורת, לשליחת העברות לקרובים ולתשלום עבור סחורות, כשהבוליבר מאבד מערכו לנגד העיניים. המטבעות היציבים ממלאים כאן תפקיד של "דולר דיגיטלי" לצרכים יומיומיים.
דינמיקה דומה חוזרת על עצמה במדינות אחרות באזור עם כלכלה בלתי יציבה: הקריפטו משמש לא מותרות אלא ביטוח. כשהפיננסים המסורתיים מאכזבים, אנשים מוצאים דרכים עוקפות, והיקפי הפעולות גדלים לא מתוך חמדנות אלא מתוך הכרח לשמור על מה שעוד אפשר להציל.
לפי נתוני Chainalysis, כל אזור אמריקה הלטינית הראה גידול בפעילות הקריפטו של 9.8% — עד 593.8 מיליארד דולר. ואילו ונצואלה הדגימה עד כמה מהר האוכלוסייה מסתגלת כשהכלים הרגילים מפסיקים לעבוד.
בסופו של דבר, הקריפטו בתנאים כאלה אינו השקעה למען רווח, אלא מנגנון הישרדות מעשי המאפשר לאנשים רגילים לשמור על גישה לחסכונות ולתשלומים חרף הטלטלות הפוליטיות והכלכליות.
