מתכוננת לחיים חדשים: אם זה קשה, האם זה אומר שהבחירה שלי שגויה?
❓שאלה:
אני מתכוננת לחיים חדשים: מעבר דירה, אוניברסיטה ועבודה. זה קשה מאוד, אבל יש רצון עז. ואיך לא לפעול מתוך עמדה של "צריך", אם זה קשה ולא מתחשק ללמוד/לפתור את כל זה? אי אפשר לומר שאני לא רוצה לעבוד/ללמוד, פשוט הכל ניתן לי בקושי. אם זה קשה, האם זה אומר שהבחירה שלי שגויה?
❗️תשובת לי:
יכולות להיות כאן מספר סוגיות, החל מהפחד לעזוב את הנוחות המוכרת, ועד להנחות יסוד שגויות לגבי כך שצריך לבצע פעולות על סמך חישוב של התוצאה הסופית.
הראשונה היא מעין פחד של הזחל להפוך לפרפר או אפרוח שאינו רוצה לעזוב את הביצה. נושא זה אינו מופנם מתוך "צריך", אלא מתוך הבנה שהנוחות הקודמת כבר מיצתה את עצמה. כאן המשענת היא העניין בהרפתקאות החיים.
השנייה היא הגישה הטיפוסית של "אני רוצה לדעת בדיוק את כל המהלכים מראש". בדיוק כאן השכל "נשבר", כיוון שזה בהחלט לא תפקידו. כאן המשענת היא התמקדות בצעדים הקרובים והפקת הנאה ותוצאה ברורה מהם. ואז להמשיך הלאה צעד אחר צעד – בנחת ומבלי להעמיס על השכל חישובים. התדר של "כאן" מעניק בהירות ברמה של "את זה אני יכול לעשות בקלות" – ואתם אכן עושים זאת בקלות.
במצטבר, זה מעניק את המיומנות לפתור תמיד משימות מורכבות בדרך פשוטה.
ובמקרה זה, "בחירה שגויה" היא עצם הניסיון להעמיס על השכל את מה שהוא אינו יודע לעשות. "בחירה נכונה" היא הסכמת השכל שאתם מקבלים כאשר אתם יוצאים מנקודת הנחה שהמציאות נוצרת מה"כאן" הנוכחי ותמיד עוקבת אחר ההערכה שלכם – "קל ונעים" או "קשה ומתוח". כפי שתעריכו, כך יהיה. אך כדי להעריך נכונה, מוטב לא לשקר לעצמכם, אלא באמת לעשות צעדים קצרים מתוך התלהבות.
יחד עם זאת, "חלום הלב" שלכם הוא "נקודה על המפה" שאליה אתם מתווים מסלול ללא הרף, בלי לנסות לקפוץ אליה בבת אחת, אלא תוך הפיכת התנועה עצמה לרציפה. הרציפות ניתנת דווקא על ידי פעולה עכשיו, ואילו קטיעה היא העמסת יתר על השכל בחישובים מיותרים "לעתיד לבוא".
