בלמידה משותפת, שתיקת הקבוצה לעתים קרובות מסתירה מגוון שלם של רגשות — מתסכול שקט ועד התרוממות פתאומית — אשר מאיטים או מאיצים את ההתקדמות המשותפת. מחקר חדש של חוקרים סינים, שפורסם ב-14 באוקטובר 2026 בכתב העת Frontiers in Psychology, מציע מסגרת מושגית ומודל תהליכי של מודעות לרגשות קבוצתיים, המיועד בדיוק לוויסות למידה חברתית משותפת (SSRL).
המחברים — ג'יאוון צ'ן, סיהאן סונג ועמיתים — יוצאים מנקודת הנחה שזיהוי רגשות בלבד אינו מספיק. חשוב להבין את הסיבות להם בהקשר של המשימה, האינטראקציה החברתית והשליטה הנתפסת. בלי זה, המידע הרגשי נשאר חומר גלם ולא כלי לוויסות.
המודל המוצע משלב את תיאוריית הרגשות ההישגיים עם שלבי ה-SSRL: מתכנון משותף של מטרות, דרך ניטור ובקרה, ועד לרפלקציה והערכה. בכל שלב הקבוצה זקוקה למידע רגשי ספציפי — לביטוי חיצוני של אותות, לפרשנות משותפת שלהם ולגיבוש תפיסה משותפת של הבעיה.
המנגנון המרכזי הוא המעבר מתפיסה אינדיבידואלית לתפיסה קבוצתית: כאשר המשתתפים לא רק שמים לב שמישהו עצוב, אלא גם מבררים יחד אם הדבר קשור לקושי במשימה, לקונפליקט בתפקידים או לערך נמוך של המשימה. ניתוח ייחוסי כזה מפחית את העומס הקוגניטיבי ופותח דרך לאסטרטגיות ויסות מסתגלות.
החלק המעשי של המודל כולל פיגומים פדגוגיים וכלים טכנולוגיים — מהצגה חזותית של מצבים רגשיים ועד רמזים לדיון משותף בסיבות. המחברים נשענים על שרשראות של נתונים אמפיריים המראים כיצד ביטוי חיצוני של רגשות, פרשנותם המשותפת והמעבר בין מצבי SRL, CoRL ו-SSRL מגבירים את יעילות שיתוף הפעולה.
לפיכך, המחקר מעביר את המיקוד ממדידת רגשות לשימוש פעיל בהם בתהליך הוויסות המשותף. אין מדובר רק בהוספת "שכבה רגשית", אלא בהכרה שבקבוצה הרגשות הופכים לאות חברתי, היכול להרוס או לחזק את המשאב הקוגניטיבי והמוטיבציוני הקולקטיבי.
בסופו של דבר, המודל מזכיר: הצלחת הלמידה המשותפת אינה תלויה בהיעדר רגשות שליליים, אלא ביכולתה של הקבוצה להבחין בהם בזמן, להבין אותם ולהפוך אותם לאסטרטגיית פעולה משותפת.
