מתבונן, קשב, מיקוד — איך לא להתבלבל
❓שאלה:
לי, הבהר בבקשה נקודה כזו: בפוסט על המתבונן - https://t.me/lee_vibrations/9514 - כתבת: «המשמעות של המתבונן אינה בלהיות ״ניטרלי״, אלא ביכולת להבחין בין חוויה אחת לאחרת, להבחין בין רגשות, תחושות, אמונות, מחשבות וכן הלאה.»
מה אם כן ההבדל עבורך בין המושגים מתבונן וקשב?.. בתפיסת עולמי, דווקא הקשב מבחין בשינויים המתרחשים בכל דבר, הוא יכול לנוע דינמית, להתמקד לקרן ולהתפזר להתבוננות, להתחלק על פני כמה מושאים באמצעות כוונה (ומה זה מטבע התוכן? - גם שאלה)…
❗️תשובת לי:
כאן אתם מסתכנים ביסודיות להיכנס לסופיסטיקה ולבאר שם את הביאור במשך זמן רב.
בואו ניקח צעד אחורה.
מתבונן הוא הסובייקט של התפיסה. בהקשרים שונים: ״מתבונן במישהו״, ״מתבונן בתחושה״, ״מתבונן במחשבות״ וכן הלאה.
קשב הוא תהליך ההתבוננות.
אז בסך הכל ״הקשב של המתבונן מופנה אל...״. אבל לא ״הקשב והמתבונן מסתכלים על...״.
לגבי קשב אנו משתמשים גם במושג ״מיקוד״ ונוכל לומר – ״מיקוד הקשב מופנה אל התחושה״.
בנוסף, המתבונן מבחין בין כל שלושת המושגים – מיקוד, קשב, תחושה. הוא מבחין, לא מנתח.
ומכאן כבר מגיעים תפיסות אחרות, שבהן היכולת להבחין משמעותה מודעות ויכולת להפעיל חשיבה.
אני רוצה להדגיש שאלה אינם מושגים כשלעצמם, אלא הפרשנות המילולית שלנו במציאות לינארית. ולכל זה יש ערך כאשר הוא נותן מענה טוב יותר לשאלה על עצמי, כלומר ברמת התחושות מבינים טוב יותר ״מי אני״. הדיוק עבור אנשים אחרים, עבור ״נכונות דעתי״ – זה כבר משני. אם הבנת את עצמך טוב יותר – אז המושגים נכנסו למקומם.
