❓שאלה:
יש גוף. יש שכל. יש - אני. איך שאני מרגיש - זה המתבונן, הוא פשוט מסתכל, ברמה הזו אני לא מרגיש רגשות, אין שם לא עונג ולא צער, אין שם הערכות, אין שם לא טוב ולא רע. ועוד אני לא מרגיש שם לא שעמום, לא רצונות, ולא משיכה לשינוי. למתבונן לחלוטין שווה על מה להסתכל (מה לחוש) - אבן במשך מיליארדי שנים או האדם המאושר ביותר על פני כדור הארץ. הגוף חווה תחושות פיזיות, השכל מפרש אותן, ועל בסיס התחושות הללו הוא מייצר מחשבות ורגשות, הוא גם מייצר רצונות לפי תבנית אחת ויחידה - אני רוצה לחוות רגשות חיוביים. האם בתבנית הזו חסרה ישות נוספת? זו שעליה אתה מדבר כל הזמן "מי אני"? מי שגם רוצה וגם מסוגל לשנות? אתה אומר שהשכל אינו מסוגל לשנות דבר. המתבונן אינו רוצה דבר, הוא רק חש. איפה כאן אני הבורא?
❗️תשובה לי:
ה"תבנית" הזו היא פרשנות מהניסיון האנושי הליניארי. בה כל ה"יש" הללו כביכול תלויים באוויר.
אם מדברים על "יש", הרי זו רק ישות אחת, ואתם נקודת מבט של האחד.
הגוף אינו "יש", הוא נוצר כחוויית הגדרה עצמית של "מי אני" עבור נקודת מבט זו.
כלומר, כל עוד אתם בגוף, אתם משתמשים בו לתחושות בעולם הפיזי שיצרתם.
השכל הוא מנגנון פרשנות, ולא ישות בפני עצמה.
כלומר, כל המונחים הללו הם תיאורים של אלמנטים שונים הפועלים במערכת אחת של הכרת העצמי.
ניסיון לבודד אלמנט אחד ולהתייחס אליו בנפרד מאחרים מוביל לעיוות של מהות התהליך.
לכן, כאשר מבודדים את המתבונן כמשהו נפרד, נניח מהגוף, נוצרת אשליה של ניתוק, ובעקבותיה עולות הרבה סוגיות פילוסופיות על כך ש"אין כלום", "הכל רק ריק" וכן הלאה.
אם אתם משלבים הכל כאחד, אתם מבינים שתחושות הן חלק מהחוויה, ולא "אשליה של הגוף". משמעות המתבונן אינה "להיות ניטרלי", אלא להבחין בין חוויה אחת לאחרת, להבחין ברגשות, בתחושות שלכם, באמונות שלכם, במחשבות וכן הלאה.
כמתבונן אתם יכולים להיות מודעים - "את השמחה הזו אני חווה כי..." או "את הכאב הזה אני יצרתי בדרך כזו וכזו", או "החוויה הזו הובילה אותי אל...".
כן, הגוף חווה תחושות פיזיות, אבל אתם יכולים גם ליצור את התחושות הללו ללא השתתפות הגוף, אבל דווקא חוויית הגוף נותנת לכם את הפרשנות שלהן. כמו כן, יכולות להיות לכם תחושות לא-פיזיות שאתם מקבלים, למשל, רק בשינה, והגוף יתרגם אותן לפרשנות שלו דרך "תערובת הורמונלית יוצאת דופן" בעת התעוררות. ואז אתם יכולים לחוות "אושר לא-ארצי", כשאתם מקבלים חוויה מחוץ לגוף, אבל דרך הגוף (הכימיה) אתם חשים אותה פיזית.
"אני-הבורא" הוא נקודת מבט של האחד. כי בורא רק אחד באחד, היוצר חוויה בתוך עצמו.
