המכניקה של המעבר של "אדם לא מואר"
❓שאלה:
במסורת היוגית, נשמתו של אדם לא מואר לאחר המוות, הנקלעת לבארדו, נופלת למצב לא מודע, כמו בשינה עמוקה, ומתעוררת כבר בחיים חדשים. ורק המואר אינו נרדם ויכול לבחור אם להיוולד מחדש או לא. ואצל מייקל ניוטון ורבים אחרים, נשמות לאחר המוות מגיעות אל דומותיהן לפי רמת התפתחותן ואף מתכננות את החיים הבאים. ואיך אתם רואים את זה?
❗️תשובה לי:
המונח בארדו אינו מיוגה, אלא מהבודהיזם הטיבטי, שהוא אפילו לא בודהיזם, אלא יותר סוג של לאמאיזם. ויש בו את הספציפיות שלו, שנשמיט כאן.
בנוגע לרגע המעבר של "אדם לא מואר", כאן הכל פשוט. המעבר עצמו הוא התעוררות. תמיד. אבל האישיות עשויה להיות כל כך לא מוכנה לכך, בציפייה לאפקטים מיוחדים, כמו "משפט אלוהים" עם שדים, עד שנדרשת לה תקופת הסתגלות – כוונון תדרים.
הכוונון עצמו יכול להיות גם מאוד ספציפי, למשל כפי שתיאר אותו מייקל ניוטון, או אפילו יכול להיות התגלמות מיידית בחיים אחרים, כדי דווקא בהם לפצות על פער התדרים בין המציאות לבין מה שהאישיות חושבת עליה.
ההיגיון אינו בכך שיש חוקים של "מעבר נכון", ההיגיון הוא שתדר של אדם קובע את המציאות שלו הן בחיים והן מעבר להם. את פער התדרים צריכה לצמצם האישיות עצמה כדי לשמור על שלמותה. אחרת יאבד הניסיון של חיים שלמים ככוונה אחת, שנוצרה עוד לפני ההתגלמות. כלומר, אלה אינם חוקים ולא דרישות – זו מכניקת ההתגלמות כשלעצמה.
