אסטרונומים השיגו, אולי, את הראיות המשכנעות ביותר לאחת התחזיות המוזרות ביותר של מכניקת הקוונטים: אפילו חלל "ריק" מסוגל להשפיע על התפשטות האור.
מדובר בשבירה כפולה בוואקום — אפקט שחזה ורנר הייזנברג לפני כמעט 90 שנים. לפי התיאוריה, ואקום אידיאלי אינו ריק: נוצרים ונעלמים בו ללא הרף חלקיקים וירטואליים, אשר בשדה מגנטי חזק במיוחד יכולים לשנות את קיטוב האור.
חוקרים מצוות בין-לאומי, ובהם דוקטור מרקוס לואוור מאוניברסיטת סווינבורן, חקרו את המגנטאר 1E 1547.0-5408 — כוכב נייטרונים בעל שדה מגנטי חזק פי טריליונים מזה של כדור הארץ. התצפיות נערכו באמצעות פולרימטר הרנטגן IXPE של NASA, טלסקופ NICER בתחנת החלל הבין-לאומית ורדיו-טלסקופ מוריאנג האוסטרלי.
תצפיות הרדיו הראו כי ציר המגנטיות וציר הסיבוב של המגנטאר כמעט חופפים, והצופה רואה אותו כמעט "מהקוטב". גיאומטריה כזו מתאימה באופן אידיאלי לחיפוש האפקט.
נתוני הרנטגן של IXPE חשפו דרגת קיטוב גבוהה ביותר, כאשר כיוון הקיטוב עקב בבירור אחר השדה המגנטי של הכוכב — בדיוק כפי שאמור לקרות במקרה של שבירה כפולה בוואקום.
"כדי לגלות את האפקט דרוש שדה חזק פי 100 מיליונים מכל שדה שביכולתנו ליצור על פני כדור הארץ. הטבע העניק לנו את המגנטארים — מעבדות חלל אידיאליות", ציין דוקטור לואוור.
התוצאות פורסמו בכתב העת Nature. אם הפרשנות תאומת, תהיה זו ההוכחה הישירה הראשונה לתופעה שנחזתה עוד בשנות ה-1930.
תצפיות נוספות ומודלים מדויקים יותר יעזרו להפריד בין האות הקוונטי לבין תהליכים אחרים סביב המגנטאר. מה המשמעות של הדבר עבור הבנתנו את טבעו היסודי של המרחב?
התגלית סוללת נתיב חדש לחקר הוואקום הקוונטי בתנאים הקיצוניים ביותר ביקום.
