מדענים מאוניברסיטת קונסטנץ גילו בחיידקי קרקע אנזים שיכול לפרק גם סוגים מסוימים של ביו-פלסטיק וגם אנטיביוטיקה מסוג פניצילין.
החוקרים קברו רצועות של ביו-פלסטיק LCAP - פוליאסטר אליפטי ארוך-שרשרת משמנים צמחיים - באדמת יער של הגן הבוטני של האוניברסיטה למשך יותר משנה.
תחת מיקרוסקופ הופיעו על החומר שקעים זעירים בצורת חיידקים - סימן ברור לכך שהמיקרובים 'אוכלים' את פני השטח באופן פעיל.
ריצוף DNA של המיקרובים שחיים על הפלסטיק אפשר לבודד את האנזים LCPH1. במבנהו הוא דומה לבטא-לקטמאזות - חלבונים שחיידקים משתמשים בהם כדי לנטרל פניצילין.
לאתר הפעיל של האנזים יש 'פה' רחב בצורה יוצאת דופן בצורת Pac-Man, שיכול ללכוד גם שרשראות ארוכות של פלסטיק וגם מולקולות של אנטיביוטיקה.
בבדיקות מעבדה, LCPH1 פירק בהצלחה ביו-פלסטיק למונומרים ובמקביל הרס פניצילין ואמפיצילין, ושלל מהם את היכולת להרוג חיידקים.
'המבנה של האנזים דומה גם לאסטראזות וגם לבטא-לקטמאזות שמפרקות את טבעת הבטא-לקטם של פניצילין, מה שהופך חיידקים לעמידים לאנטיביוטיקה', ציין המחבר הראשי של המחקר, הארי לרנר.
המחבר הבכיר דייוויד שלהק הוסיף שפלסטיק הופיע בסביבה בכמויות משמעותיות רק לפני 50–75 שנים, ומיקרובים כבר מתחילים להסתגל לפירוקו מהר יותר ממה שציפו.
העבודה פורסמה בכתב העת The ISME Journal. כיצד תגלית זו תשפיע על המאבק בעמידות חיידקים לאנטיביוטיקה בטווח הארוך?
