בבאלי אי אפשר להתחמק

❓שאלה:
הרבה זמן ברחתי מהמציאות שלי עצמי, נמנעתי ממנה, מהנושא של המלחמה ושאר אירועים חיצוניים שהטרידו את האגו. הפסקתי לברוח אל תוך ספרים, סדרות, רילסים, פנטזיות, כי ההימנעות החלה לעורר בי בחילה פיזית. מיד עלו האמונות השורשיות הנוראיות ביותר, ובמיוחד הפחד ממוות, שמהן בדיוק ברחתי אל תוך העלילות שנמנו לעיל. אני מפרקת את זה בין היתר עם ליה, אבל זה איזה זוועה…

❗️תשובה lee:
זה מה שאמרתי קודם «בבאלי אי אפשר להתחמק». כיום בכלל אין מקומות בעולם שבהם אפשר «להתחמק». אבל לא מפני ש«אמת החיים תשיג אותך», אלא מפני שהתוכן הפנימי יוצא אל העולם החיצוני.
משמעות הזמן שלנו היא – «הסתכל על מה שממנו הסבות את פניך».
אבל!
לא כדי לגנות. לא כדי לשלול. לא כדי לתקן. לא כדי להצטער. ובוודאי שלא כדי להעניש.
אלא כדי להכיר – «הנה זה נשמר בפנים…».

ומכאן השאלה – בפנים של מי?
התשובה הכללית – «בפנים של התודעה הקולקטיבית».
אבל התשובה המדויקת – «בפנים שלי».
אינכם יכולים לתקן את התודעה הקולקטיבית על ידי כך שתסבירו משהו לאנשים אחרים.

זה חשוב ואחזור על כך שוב:
אינכם יכולים לתקן את התודעה הקולקטיבית על ידי כך שתסבירו משהו לאנשים אחרים.
הדרך היא – לראות מה נמצא בפנים שלכם באופן אישי, ובעקבות זאת לשנות זאת בְּתוֹךְ עַצְמְכֶם.
לאחר מכן תתחילו להקרין את סוג התדר הזה.

ואז סוג התדר שלכם יהיה קוהרנטי לתדרים זהים של אנשים אחרים.
ורק אז תמצאו את עצמכם בשדה הקולקטיבי של אנשים כמוכם.
ההיגיון הוא אותו היגיון: כדי לכתוב למישהו אחר בדואר אלקטרוני, צריך קודם כל לפתוח לעצמכם דואר אלקטרוני.
קיומה של התדר האישי שלכם הוא כמו קיומה של הכתובת האלקטרונית שלכם – ממנה אתם כותבים ואליה אתם מקבלים תשובה.
גם אם תשכנעו אחרים בדרך גאונית לפתוח כתובות דואר, עדיין לא תוכלו לתקשר איתם כל עוד לא תהיה לכם כתובת אישית.

אם כך – התוכן הפנימי שלכם הוא כזה היום, כפי שאתם רואים בעולם החיצוני. עכשיו שנו את הפנימי שלכם, בלי לברוח מהחיצוני — הרי החיצוני הוא רק השתקפות.