צוות בינלאומי של מדענים גילה ראיות חדשות לכך שהומו ארקטוס חי ביערות טרופיים צפופים בדרום סין זמן רב הרבה יותר ממה שנחשב בעבר. שמונה מתוך תשע שיני מאובנים שנמצאו במערות באסיאן ונאסיאן שבמחוז גואנגשי שייכות למין זה.
תיארוך שנערך בעזרת חמש שיטות בלתי תלויות הראה כי גיל הממצאים נע בין 324 ל-184 אלף שנים. אלו השרידים המאוחרים ביותר של הומו ארקטוס שתוארכו באופן מהימן ביבשת אסיה.
בעבר נחשב כי המין נעלם מהיבשת לפני כ-400 אלף שנים. הנתונים החדשים מזיזים את הגבול הזה כמעט ב-200 אלף שנים קדימה, ומאשרים לראשונה את נוכחות המין באזורים הטרופיים הדרומיים של סין.
ניתוח איזוטופי פחמן באמייל השיניים של בעלי חיים ושל בני אדם הראה כי תושבי המערות ניזונו מצמחים של יער צפוף ולא מסוואנות פתוחות. הדבר מפריך את התפיסה שהומו ארקטוס נמנע מג'ונגלים טרופיים צפופים.
החוקרים מציינים כי אחת השיניים אינה תואמת להומו ארקטוס מבחינת המורפולוגיה והפרופיל החלבוני. ייתכן שהיא שייכת למין אחר, למשל לדניסובים, אשר יכלו להתקיים לצד הארקטוס באזור זה.
המחקרים פורסמו בכתב העת Nature. הגיאוכרונולוגית קירה וסטוויי מאוניברסיטת מקקווארי מדגישה כי הממצא משנה את ההבנה של יכולות ההסתגלות של המין ושל הסיבות להכחדתו.
עד כמה עוד עשויים להשתנות תפיסותינו לגבי גבולות ההישרדות של בני האדם הקדמונים?
הגילוי גם מדגיש את חשיבותו של גואנגשי כאזור מפתח לחקר אוכלוסיות מאוחרות של הומו ארקטוס ואת יחסיהן עם הומינינים אחרים במזרח אסיה.


