ראש ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני 3 באפריל החלה במפתיע מסע במדינות המפרץ הפרסי עם עצירה בג'דה. את החשאיות של הביקור הסבירו בשיקולי ביטחון, אבל המשמעות האמיתית שלו ברורה: איטליה מנסה בו זמנית לשמר את הגישה לאנרגיה, לחזק את הקשרים עם המונרכיות המרכזיות באזור ולתפוס מקום בולט יותר בדיפלומטיה על רקע המלחמה סביב איראן.
הנקודה הראשונה במסלול הייתה ערב הסעודית, שם נפגשה מלוני עם יורש העצר מוחמד בן סלמאן. על פי הדיווחים, לאחר מכן היו בתוכנית קטאר ואיחוד האמירויות; שגרירות קטאר אישרה בנפרד את ביקורה בדוחה 4 באפריל, ולאחריו הייתה אמורה להמריא לאמירויות. בג'דה דנו הצדדים לא רק ביחסים הדו-צדדיים, אלא גם בנושאים קשים יותר: הסלמה צבאית באזור, חופש השיט, ביטחון אנרגטי והשפעת הסכסוך על הכלכלה העולמית.
מדוע הביקור הזה חשוב דווקא עכשיו? כי אירופה גילתה לפתע שוב אמת ישנה: הגיאוגרפיה לא נעלמה לעבר. מצר הורמוז נותר עורק שדרכו עוברים נפט, גז והעצבים של המחירים העולמיים. עבור איטליה זה רגיש במיוחד. לפני המלחמה הנוכחית, כ-10% מצריכת הגז שלה כוסתה על ידי גז טבעי נוזלי קטארי, והנפט מהמזרח התיכון סיפק כ-12% מהיבוא. רויטרס מדווחת שרומא כבר נתקלה בהארכת ההשהיה באספקת חלק ממטעני ה-LNG מהאזור לתקופה מאפריל עד אמצע יוני. זה אומר שהביקור של מלוני לא היה מחווה של נימוס, אלא נסיעה לאזור שבו נכתבים מחדש התנאים של חוסן האנרגיה האירופי.
יש גם שכבה שנייה – פוליטית. לפי רויטרס, זהו הביקור הראשון של מנהיג האיחוד האירופי בערב הסעודית מאז תחילת השלב הנוכחי של המלחמה בסוף פברואר. והצד הקטארי כינה את הביקור ביקור ראשון של מנהיג מדינת G7/G20 באזור מאז תחילת הסכסוך. בניסוחים כאלה חשובה לא רק היוקרה הדיפלומטית. הם מראים שאיטליה רוצה להיות לא משקיפה, אלא מתווכת ושותפה מועילה: מדינה שמסוגלת לדבר עם וושינגטון, עם בירות ערביות ובמקביל להגן על הכלכלה שלה.
מה זה המחווה הזה – סולידריות דיפלומטית או חישוב קר? למעשה גם וגם. מלוני הגיעה כדי להראות תמיכה בערב הסעודית, בקטאר ובאיחוד האמירויות על רקע התקיפות האיראניות, אבל במקביל היא פותרת משימה ארצית לחלוטין: איך למנוע שהמלחמה במזרח התיכון תהפוך עבור אירופה לעוד קפיצת מחירים, מחסור ועצבנות פוליטית.
במובן הזה, הסיור שלה אינו פרק, אלא סימפטום. אירופה לומדת שוב שביטחון, אנרגיה ודיפלומטיה אי אפשר יותר לחלק לתיקיות שונות.
