אנרגיה גרעינית מהדור החדש צוברת תאוצה בזכות כורים חדשניים עם מערכות קירור חלופיות. הם משתמשים בדלק ממוחזר של אורניום-פלוטוניום (MOX) ותופסים פחות מקום בהשוואה למתקנים מסורתיים המקוררים במים.
פיתוחים מרכזיים
הכורים החדישים מתמקדים במיזעור ובנוזלי קירור חלופיים. מיקרו-כורים בהספק של כמה עד עשרות מגה-ואט מתאימים לאזורים מרוחקים ולמתקנים תעשייתיים, שבהם תחנות כוח גרעיניות גדולות בהספק של 1–1.5 ג'יגה-ואט אינן כדאיות.
כיוון נוסף הוא ויתור על לחץ גבוה באמצעות מלחי פלואוריד מותכים או מתכות נוזליות כמו נתרן ועופרת. בשנת 2024 קיבלה Kairos Power בארה"ב את ההיתר הראשון לכור הדגמה Hermes 2 עם מלח פלואוריד; סין מקדמת כורים מהירים מקוררי נתרן, ורוסיה בונה כור מקורר עופרת שיופעל עד סוף העשור.
סיכויים ואתגרים
השאלה המרכזית היא הרחבה תעשייתית של טכנולוגיות אלה כדי להשפיע על מאזן האנרגיה העולמי. בינתיים הפרויקטים נמצאים בשלב תכנון או בנייה מוקדמת, אך הם מבטיחים מבנה פשוט יותר וגמישות רבה יותר.
יתרונות לסביבה
כורים גרעיניים מהדור החדש הם בדרך כלל ידידותיים יותר לסביבה בהשוואה למתקנים מסורתיים המקוררים במים. הם ממזערים פסולת, מנצלים טוב יותר את הדלק ומפחיתים סיכונים לסביבה.
כורים אלה פועלים במחזור דלק סגור עם עיבוד מחדש של דלק MOX, מה שמאפשר לשרוף דלק גרעיני משומש ולייצר פחות פסולת ברמת פעילות גבוהה — פי כמה וכמה ביעילות רבה יותר ממערכות קלאסיות. נוזלי קירור חלופיים (מלחי פלואוריד, נתרן, עופרת) מונעים לחץ גבוה ותאונות כמו פיצוץ מימן, כמו בפוקושימה, ומגבירים את הבטיחות הפסיבית.
מיקרו-כורים לאזורים מרוחקים מחליפים פחם או סולר, ומפחיתים פליטות CO₂ פי 3–4 ביעילות רבה יותר ממקורות מתחדשים בעומס בסיס לאורך כל השנה.
מגבלות
הידידותיות לסביבה תתבטא במלואה רק בקנה מידה תעשייתי — כרגע הפרויקטים בשלבים מוקדמים, ועיבוד הפסולת דורש תשתית.
