במשך עשורים חיו הקוסמולוגים בביטחון נוח: היקום מתרחב בתאוצה, ועל כך אחראית האנרגיה האפלה — צפיפות ואקום קבועה כביכול, הידועה כקבוע הקוסמולוגי של איינשטיין. ואולם נתונים טריים מכלי הספקטרוסקופיה DESI, המנתח אור ממיליוני גלקסיות, מצביעים על כך שייתכן ש„קבוע” זה משתנה עם הזמן.
מהי מהות האנומליה? אם האנרגיה האפלה היא קבוע, הרי שהיא הייתה אמורה לפעול באותו אופן גם לפני 10 מיליארד שנים וגם היום. אך מפת DESI מראה סטיות בקושי מורגשות בקצב ההתרחבות בשלבים שונים של תולדות הקוסמוס. הדבר רומז לכך שהאנרגיה האפלה אינה תכונה סטטית של המרחב, אלא שדה דינמי שיכול להיחלש או להתחזק.
בפרספקטיבה הדבר מוביל לשינוי מוחלט של סוף היקום שלנו. אם האנרגיה האפלה תיחלש עם הזמן, ההתרחבות עשויה להאט, מה שמבטל את תרחיש „המוות התרמי” לטובת מודלים מורכבים יותר של התפתחות הקוסמוס. לראשונה אנו עומדים בפני האפשרות שלואקום יש „ביולוגיה” משל עצמו, המשתנה בקנה מידה של עידנים.
לשם מה אדם מן השורה צריך לדעת זאת?
הבנת טבעו של המרחב קשורה ישירות לפיזיקה הבסיסית. נתונים אלה עשויים להיות המפתח לאיחוד מכניקת הקוונטים והכבידה — משימה שהמוחות הגדולים של המאה העשרים לא הצליחו לפתור. אנו רואים כיצד ה„ריק” מקבל מבנה ותכונות שאותם אנו רק לומדים למדוד.
מעניין כמה מהר התפיסה שלנו את „חוקי הנצח” עשויה להשתנות תחת לחץ של מכשירים מדויקים? רק אתמול האנרגיה האפלה הייתה מספר במשוואה, והיום היא הופכת לתהליך שאפשר לצפות בו.
עבור המדע משמעות הדבר היא מעבר מסטטיקה לדינמיקה. עלינו לברר אם הסטייה הזו היא שגיאה במדידות שלנו או אות ראשון לכך שטעינו במבנה המציאות עצמו. בעוד DESI ממשיכה לסרוק את השמיים, אנו נותרים במצב של „ספק פורה”.
