בבריטניה יצא לדרך פרויקט היתוך גרעיני גדול וחדש: החברות Type One Energy, Tokamak Energy ו-AECOM התאחדו לקונסורציום "UK Infinity Fusion" כדי לעסוק בפיתוח של תחנת הכוח הראשונה הפרטית להיתוך גרעיני במדינה.
הרעיון נשמע מרשים: במקרה של הצלחה, פרויקט עשוי להוות צעד חשוב לעבר מקור האנרגיה של העתיד — נקי, עוצמתי ובעל פוטנציאל להיות כמעט בלתי נדלה.
הקונסורציום הבריטי מאחד את Infinity Fusion,המשלב בתוכו את פרויקט תחנת הכוח להיתוך גרעיני Type One Energy Infinity Two
בהספק של 400 מגה-ואט, את היכולות ההנדסיות המובילות של AECOM, וכן את טכנולוגיית המגנטים HTS ואת ניסיון הייצור של Tokamak Energy בבריטניה.
עם זאת, לעת עתה לא מדובר בתחנה מוכנה, אלא רק בתחילת הדרך. הקונסורציום נמצא בשלב התכנון והעיצוב הקונספטואלי, כלומר המהנדסים והמדענים רק מגדירים כעת כיצד בדיוק עשוי להיראות מתקן כזה ואילו טכנולוגיות כדאי לשלב. מוקדם לדבר על הפקה מעשית של אנרגיה: טרם פורסמו נתונים פומביים לגבי מדדי המפתח.
הקושי העיקרי בהיתוך גרעיני טמון בכך שהוא דורש תנאים קיצוניים. יש להחזיק את הפלזמה בטמפרטורה של מעל 100 מיליון מעלות צלזיוס, מבלי לאפשר לה להרוס את המתקן, והחומרים חייבים לעמוד בקרינת נייטרונים עזה. בנוסף, חשוב להשיג לא רק תוצאה במעבדה, אלא מאזן אנרגטי חיובי של המערכת כולה — בהתחשב בקירור, במגנטים ובמכלולים נלווים אחרים.
מעניין לציין ש הקונסורציום החדש בוחר בשתי גישות במקביל — סטלרטור וטוקאמאק. שתי השיטות מחזיקות את הפלזמה באמצעות שדה מגנטי בתוך תא טורואידי, אך נבדלות בצורת הסלילים המגנטיים ובעקרונות הייצוב. אם לומר זאת בפשטות, מדובר בשני נתיבים הנדסיים שונים לאותה מטרה: ללמוד לשלוט ב- פלזמה לוהטת במיוחד בתוך מלכודת מגנטית.
נקודת החוזק של איחוד כזה טמונה בשילוב של מומחיות שונה: משתתפים מסוימים אחראים על החלק המדעי והטכנולוגי, ואחרים — על תכנון מתקני אנרגיה גדולים ועל יישום תעשייתי. משמעות הדבר היא שלרעיון יש לא רק בסיס מדעי, אלא גם בסיס יישומי של ממש, שבלעדיו אנרגיה תרמו-גרעינית לא תוכל לצאת מגבולות המעבדות.
