בברלין, ב-16 בנובמבר, העמידה נבחרת גרמניה מופע של ממש, כשהביסה את הולנד 5:0 במשחק המכריע של שלב הבתים בליגת האומות. פלוריאן וירץ כבש צמד, ושערים נוספים כבשו דרי שררהנט, ניקו שלוטרבק ובראיין גרודה. זה לא רק ניצחון גדול — זה אות לכך שהקבוצה של יורגן קלופ סוף סוף מצאה את האופי שכל כך חסר לה אחרי האכזבות של 2026.
לפני המשחק המצב היה מתוח: גרמניה הייתה שלישית בבית A2, בסיכון להישאר מחוץ לפלייאוף. הולנד תחת המאמן החדש חבייר ארננדס נראתה בטוחה, אבל בברלין הכול השתנה כבר במחצית הראשונה. שררהנט פתח את התוצאה סמוך להפסקה, וזה היה רק פרלוד למחצית השנייה, שבה כבשו הגרמנים ארבעה שערים ב-17 דקות.
המפתח לרמיסה טמון לא רק בטקטיקה של קלופ, אלא גם בפסיכולוגיה. וירץ, שביקרוהו תדירות על היעדר תוצרת ב"ליברפול", פרח בנבחרת מולדתו. השערים שלו אינם מקריות, אלא ביטוי לביטחון שחסר היה לכל הקבוצה. גרודה, שחקן בכורה (דביוטנט), הוסיף שני בישולים ושער, והראה כיצד דם חדש יכול לשנות את הדינמיקה.
עבור הולנד היה זה הפסד ראשון תחת חבייר והגדול ביותר מאז 1959, כאשר הגרמנים ניצחו 7:0. ההולנדים נאבקו על המקום הראשון, אך פגיעות טקטית והיעדר תשובות ללחץ של קלופ חשפו את בעיות תקופת המעבר. שתי הקבוצות בכל זאת עלו לרבעי הגמר, אך עבור גרמניה זהו ניצחון בעל משמעות: היא החזירה לעצמה את מעמד הפייבוריטית.
האנלוגיה פשוטה: כמו מנוע ישן שתוקן זמן רב, ולבסוף עבד במלוא העוצמה. קלופ לא המציא את הגלגל — הוא החזיר לגרמנים את התוקפנות ואת השמחה מהמשחק, שחסרו תחת המאמנים הקודמים. זו אינה ערובה לתארים, אלא יסוד לעתיד.
מה הלאה? הניצחון בברלין אינו סוף הסיפור, אלא ההתחלה. אם קלופ ישמור על התנופה הזו, גרמניה עשויה לחזור אל שורת המועמדות הבכירות לטורנירים הגדולים. עבור וירץ ושחקנים צעירים כמו גרודה זהו הרגע שיקבע את הקריירה שלהם לשנים רבות קדימה.



