בסוף דצמבר 2025 הודיעו השניים על פרידה אחרי תשע שנות זוגיות, אך כפי שהתברר, הם נפרדו למעשה שנה קודם לכן — בשקט, בלי הדלפות ובלי חשבונות פומביים.
ההצהרה המשותפת ל-People נשמעה כמעט עניינית: "עצוב לנו לסגור את הפרק הזה, אבל זכינו בבן נפלא ונמשיך להיות עבורו ההורים הטובים ביותר". לארס היה אז בן שמונה, והוא היה החוליה הפומבית היחידה שנשארה.
במשך תשע שנים גיבסון ורוס כמעט לא התראיינו על חייהם האישיים. הם הכירו דרך מכרים משותפים ב-2014, וב-2017 נולד בנם — ממש ימים ספורים לפני מועמדותו של גיבסון ל"אוסקר" על "הסרבן". השריפות במאליבו בינואר 2025 החריבו את ביתם, אך גם אז דיברו השניים רק על ביטחון המשפחה.
שלא כמו הגירושים הקודמים של גיבסון, כאן לא היו תביעות משפטיות, לא האשמות הדדיות ולא הדלפות לצהובונים. רוס, תסריטאית ורוכבת עבר, צעירה מהשחקן ב-34 שנים, העדיפה להישאר בצל, וזה, ככל הנראה, התאים לשניהם.
עבור גיבסון, שחייו האישיים היו במשך עשורים נושא לעיתונות הצהובה, סוף כזה נראה כמעט בלתי טבעי: לא שערורייה, לא ניסיון לשכתב את ההיסטוריה, לא ניסיון לשמור על פנים על חשבון האחר. פשוט שני אנשים מבוגרים שיש להם ילד משותף והחלטה משותפת — לא להפוך אותו לשדה קרב.
בעולם שבו פרידות הופכות לעתים קרובות לתוכן, הסיפור שלהם נראה כמעט אנכרוניסטי. ובדיוק משום כך הוא נזכר זמן רב יותר מאשר דרמה נוספת.
