יש סרטים שמתגנבים אליך בשקט, כמו גל אוקיינוס קר, ואז מכסים אותך במפל של רגשות. «הלווייתן: באפלת המעמקים» של הבמאי בריאן דאפילד הוא בדיוק סרט כזה. זהו סרט יפה להפליא, עם רעיון גאוני של התסריטאים, שבמבט ראשון נראה מטורף, אבל על המסך הופך לאטרקציה מהפנטת ומסחררת נשימה על גבול גבולות היכולת האנושית.
תארו לעצמכם: שמש, רוח מלוחה של החוף המרכזי של קליפורניה ותקווה שברירית לשים סוף לסיפור כואב. ג'יי גארדינר צולל בחיפוש אחר שרידי אביו, אך האוקיינוס מכין לו מבחן שמסוגל לשבור כל אחד. אפלה פתאומית, לחץ מפלצתי, והנה הוא כבר נבלע על ידי לווייתן זרע ענק. כלוא בבטן הלווייתן. החמצן — לשעה. מסביב — חושך מוחלט ומצלצל, פחד דביק ותנאים שבהם השכל זועק לכניעה.
אבל דווקא כאן, במלכודת הקדמונית הזאת, מתפתחת סימפוניה אמיתית של הישרדות. דאפילד מגביר במיומנות את תחושת הקלאוסטרופוביה, והופך כל פריים לתחושה פיזית של מחסור באוויר. אתה לא רק צופה במסך — אתה חש כיצד הדפנות מתהדקות, כיצד הדופק הולם ברקותיך בקצב של טיימר מתקתק, כיצד כל נשימה הופכת למותרות שעליה צריך להילחם בשיניים ובציפורניים. זהו נוקאאוט קולנועי, שאחריו הצופה מזנק על רגליו ולא מצליח להסיר את המבט ממה שקורה.
בדו-קרב הנואש הזה עם הטבע נזכר ג'יי בלקחים הקשים והמהולים בייסורים של אביו. וכאן הסרט מקבל את ליבו העמוק והנוקב. ג'וש ברולין (בזכרונות וכמצפן רוחני) וכל אנסמבל השחקנים יוצרים קשר רגשי כה עז, שהוא חודר את עובי המים והאפלה בעוצמה גדולה מכל זרקור. זה לא רק מאבק על החיים — זהו הדיאלוג האחרון והחשוב ביותר של בן עם אביו, שבו עומדת על הכף הנשמה עצמה.
ההמצאה החזותית של הסרט ראויה לתשואות בפני עצמה. עבודת הצילום הופכת את קרביו של הלווייתן לנוף סוריאליסטי, כמעט קוסמי, שבו האור והצל מנהלים משחק מתוח משלהם. התסריטאים עשו מעשה גבורה אמיתי: הם לקחו הנחה אבסורדית מלכתחילה ויצקו ממנה מותחן מושלם ומתוח כמיתר, שבו כל שנייה רוויה במשמעות ובאדרנלין.
«הלווייתן: באפלת המעמקים» הוא אטרקציה לא שגרתית, נועזת ועוצמתית להפליא. זהו סרט למי שמוכן לקבל את חוקיו ולצלול לתהום הזאת עד הסוף. הוא מותיר אחריו טעם לוואי ארוך ומהדהד, ומעורר מחשבות על שבריריות החיים ועל כוחו הבלתי שביר של הרצון האנושי.
אם אתם מחפשים סרט שיוציא אתכם מאזור הנוחות ויגרום לליבכם לפעום כמו תוף במשחק מכריע — זו הבחירה המוחלטת שלכם. מבריק, אמיץ ומרטיט עד צמרמורת.
הציון של Gaya — 8.2/10
באופן מפתיע ויפהפה, התסריטאים של «הלווייתן» הפכו אבסורד מסוכן ליצירת מופת.
