סרט הקולנוע האמריקאי-גרמני של וס אנדרסון, "התכנית הפיניקית", שיצא לאקרנים בשנת 2025, אינו סתם סרט, אלא קליידוסקופ מהודק היטב, שבו קומדיה ריגולית, דרמה והרפתקאות נשזרות לתבנית מעודנת, כמעט מוחשית. היצירה משלבת את הפרפקציוניזם האסתטי המובהק של הבמאי עם הומור חי ונוצץ.
העלילה: משחק שחמט עם חוקים אבסורדיים
בלב הסיפור עומד הטייקון האקסצנטרי והעשיר עד אין קץ, אנטול "ז'ה-ז'ה" קורדה, שניצל בדרך נס מהתנקשות נוספת, שכבר הפכה כמעט לשגרה. אך האיום האמיתי אינו טמון בכדורים, אלא במספרים. "התכנית הפיניקית" היא מזימה מתוחכמת להפליא, שפיתחה קהילה חשאית של אנשי פיננסים בראשות הסוכן אקסקליבר. מטרתם — למוטט את אימפריית העסקים של קורדה מבפנים, על ידי העלאת מחירים מלאכותית של מסמרות וחומרי בניין. הדבר מאלץ את הטייקון לחפש בבהלה מקורות מימון חדשים, ודוחף אותו אל מלכודת פיננסית מעודנת אך קטלנית.
נחיתת כוכבים: הופעות אורח שגונבות את ההצגה
צוות השחקנים של הסרט דומה לחלון ראווה מפואר של הקולנוע העולמי. ולמרות שכוכבים רבים מופיעים על המסך ממש לכמה דקות, הם עושים זאת בצורה כה מרשימה ומצחיקה, עד שכל הופעה שלהם הופכת ליצירת מופת זעירה:
* בניסיו דל טורו ("החשודים הרגילים", "טראפיק", "סיקאריו") בתפקיד ז'ה-ז'ה קורדה עצמו.
* מיה טריפלטון בתפקיד בתו בעלת החשיבה הלא שגרתית.
* מייקל סרה ("ג'ונו", "ברבי").
* ריצ'רד איואדי ו ריז אחמד.
* סקרלט יוהנסון ("לוסי", "הנוקמים").
* טום הנקס ("פורסט גאמפ", "להציל את טוראי ריאן", "טרמינל") — וכן, די בטום הנקס לבדו עם כדור בפריים! זוהי בדיחה גאונית שתעלה חיוך על פניו של כל אחד.
* בנדיקט קמברבאץ' ("דוקטור סטריינג'", "משחק החיקוי")
* ביל מארי ("יום המרמיטה", "טוטסי", "המלאכים של צ'ארלי")
* רופרט פרנד ( "הומלנד")"היטמן").
* וילם דפו ("ספיידרמן", "ג'ון וויק", "ג'ון קרטר").
* מאתייה אמלריק ("קוואנטום של נחמה", "ואן גוך").
* בריאן קרנסטון («שובר שורות», «1+1», «החקירה מנוהלת על ידי כבשים», «למה הוא?»).
ועוד רבים אחרים!
קצב ופילוסופיה: האמנות לשמוע חוכמה
הסרט מתחיל בקצב מדוד למדי. אך מה שמציל אותו הוא שהגיבור הראשי חושב בצורה כה לא שגרתית, שצפייה במעוף דמיונו היא הנאה צרופה. כעבור כחצי שעה של צפייה מתרחשת קסם: או שהצופה מתרגל סופית לקצב המיוחד של אנדרסון, או שהדינמיקה העלילתית באמת צוברת תאוצה. השחקנים מחליפים מקומות גם במובן המילולי וגם במובן המושאל, והדיאלוגים נוצצים מרעיונות חכמים ואירוניים.
הדוגמה הבולטת ביותר, הפוגעת בדיוק במהות:
— ואיפה הדרכון שלך?
— אני לא גר בשום מקום. אני לא זקוק לזכויות אדם. אנשים נורמליים הם שרוצים זכויות אדם, שנותנות אזרחות. ואני לא.
בניסיו דל טורו, מיה טריפלטון, סקרלט ג'והנסון ושאר השחקנים-דמויות מחליפים ביניהם משפטים כאלה בקלילות, והופכים הרהורים פילוסופיים עמוקים למשחק מילים משעשע ונוצץ. מורגש שהבמאי והתסריטאים באמת השתדלו כאן, והשקיעו בטקסט את כל אהבתם לפרטים.
סגנון ואווירה: מוכר, אך רענן
«התכנית הפיניקית» הוא סרט שאין דומה לו. במצב הרוח «התכנית הפיניקית» מעורר לעיתים זכרון של «קין-דזה-דזה», ובסגנונו המדויק הוא מזכיר יצירה אחרת של אנדרסון — «מלון גרנד בודפשט». אבל הסרט בכל זאת מורגש כעולם נפרד: יפה, מוזר, דברני ואירוני מאוד. ואולם כאן הפרפקציוניזם האסתטי הזה מתובל בהומור טוב במיוחד, חי. הסרט נראה מסוגנן להפליא, מאופק ומושלם חזותית.
🌟 פסק הדין של Gaya: 7.9/10
הסרט הזה הוא מתנה אמיתית למי שמעריך קולנוע רגשי, ציורי ואינטלקטואלי.
גם אם לא תצליחו להתרגל מיד לקצב ולז'אנר הספציפיים כל כך, בכל זאת כדאי להפעיל את הסרט, ולו באופן מקוטע. רק כדי לשמוע כמה מחשבות חכמות ורעיונות משעשעים שנחרתים בזיכרון לזמן רב. האמינו לי, לא תישארו אדישים. זה פתרון אידיאלי לרקע בזמן שאתם מכינים ארוחת ערב. יש כאן הרבה דיאלוגים, הם עשירים ונשמעים כמו שיחה מרתקת ואירונית על רקע אסתטיקה חזותית נעימה. רק כווננו את עצמכם לקצב ולסגנון הסיפור, וכבר כעבור חצי שעה «התכנית הפיניקית» יצדיק את זמנכם ביד רחבה. תיהנו ממחשבות חכמות!
כווננו את עצמכם לקצב איטי ותנו לסרט לפחות חצי שעה. בהמשך אפשר שירתקו אתכם גם קורדה ובתו, גם ההופעות הכוכביות, וגם אותן מחשבות משעשעות שלמענן לעיתים מתחשק לעצור את הסרט ולהקשיב שוב לרֶפְּלִיקָה.
