כדור הארץ אינו רק מסתובב סביב צירו. הוא גורר אחריו את המרחב-זמן עצמו, כמו כפית המסתובבת לאט בדבש סמיך. אפקט זה, שנחזה על ידי תורת היחסות הכללית וידוע כגרירת מערכות אינרציאליות או אפקט לנזה-תירינג, הצליחו עד כה לתעד רק בעזרת לוויינים, תוך מעקב אחר מסלוליהם במשך שנים.
כעת הציעו הפיזיקאים דרך למדוד את אותו הדבר ממש במעבדה — בתוך שניות ספורות. קבוצת חוקרים בראשות קאי-איזק אלרס מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי תיארה ב-Physical Review Letters תכנון של חיישן קוונטי המבוסס על הליום-על נוזלי. ההתקן הוא תעלה טבעתית זעירה עם מחיצה ננו-נקבובית, שבה ההליום בטמפרטורות נמוכות במיוחד מאבד כל חיכוך פנימי ויוצר אנלוג לקשר ג'וזפסון.
כל סיבוב, ולו זעיר עד אין שיעור, משנה את התכונות הקוונטיות של ההליום הזורם. שינויים אלה נקראים בקלות דרך המגע, והופכים את החיישן לגירומטר רגיש במיוחד. לפי חישובי המחברים, דיוק המדידה של אפקט גרירת המרחב-זמן יגיע ל-0.2 אחוז — אותו דיוק כמו בניסויי הלוויין הטובים ביותר, אך בתוך שנייה אחת במקום תצפיות שנמשכות שנים.
מהירות כזו פותחת אפשרויות חדשות. מכשיר מעבדתי יאפשר לא רק לאשר את נבואותיו של איינשטיין בדיוק גבוה, אלא גם לבחון תיאוריות חלופיות של כבידה, שבהן אפקט הגרירה עשוי להיות שונה. בנוסף, הטכנולוגיה תמצא שימוש בניווט, בגיאופיזיקה, ואולי גם בניסויים עתידיים לחיפוש אחר הטבע הקוונטי של הכבידה.
מימוש הרעיון ידרוש עוד עבודה הנדסית רצינית, אולם הטכנולוגיות המודרניות כבר מאפשרות ליצור את התנאים הדרושים. אם יצליחו להגשים את התוכנית, תקבל האנושות כלי קומפקטי לחקר הביטויים העדינים ביותר של תורת היחסות הכללית, בלי לשגר לוויינים יקרים.
