האנושות חצתה מבלי משים את הסף לעידן חדש: השערותיהם של כמה מדענים, תגליותיהם והרהוריהם, הנחות זהירות שבעבר הביטו בהן עמיתים בספקנות, תופסות כעת את מקומן הראוי בתמונה הכוללת של סדר העולם תחת תשואות ו הכרה.
אחד מן המושאים ללעג שכאלה הייתה התפיסה של טבע החומר הביולוגי כחומר חשמלי. את האדם לא היה אפשר בשום פנים ואופן לתאר כחשמל.
עד לא מכבר צוינה בספרי לימוד בביוכימיה כדרך להסבר אופן הובלתו של הקטע הנדרש אל מקום ההרכבה של מולקולה מסוימת בתא – הדיפוזיה, כלומר הונח שבנוזל התאי משוטטים באקראי מיליארדי מרכיבים שונים, וכאשר הנדרש "שט" בקרבת מקום ההרכבה, הוא מתחבר למולקולה. זה בלשון פשוטה. המדענים עצמם התקשו זמן רב לתאר לעצמם את המנגנון הממשי, משום שהיה קשה לחקור תופעות כאלה בלי לפגוע בשלמות התא ובניתוק מן האורגניזם, והתופעה של דיפוזיה שימשה זמן רב כסתימה למנגנונים בלתי מובנים דיים.
אם ה"מרק" עצמו בתא הוא מערכת רב-שכבתית של הצטלבויות, שבה חומרים נעים באקראי במרחב, מתנגשים ומסתבכים זה בזה, כיצד מתוך מיליארדי לבנים "יודעת" הלבנה הנדרשת שעליה להגיע למקום מסוים בתא ולהיכלל בהרכב המולקולה בשלב הבנייה במהירות גבוהה? זו שאלה טובה.
עם הזמן נחקרו לעומק יותר תופעות של לחץ אוסמוטי בכימיה, גלים ושדות אלקטרומגנטיים בפיזיקה, לחץ האור באופטיקה, צפיפות אלקטרונית של המולקולה בכימיה פיזיקלית… והקהילה המדעית החלה לדבר בזהירות על החומר כמרחב בעל תכונות חשמליות מסוימות, אשר יוצר מתוכו תנאים להתקרבות או לדחייה של "חומרים" בתוכו.
"מה הקשר לביולוגיה?" – תשאלו.
העניין הוא שכל החלקות הנצפית והדיוק המופלא שאנו רואים בתהליכים הביולוגיים של אורגניזמים במשך אלפי שנים מובטחים בכך שלכל "לבנה" של חומר יש תודעה עצמית חשמלית, המעניקה לה הבנה מדויקת היכן היא נמצאת, מה סביבה ולאן עליה לנוע במסלול הקצר ביותר אל "מקום האהבה" המיוחל בכל מיקרו-רגע.
הטבע החשמלי של החיים מעניק לכל אטום, לכל מולקולה וכו' דיוקן ייחודי משלו, תכונות ייחודיות משלו, אופי ומניעים לפעול, זיקה "אוהבת" ליסודות מסוימים ובה בעת הימנעות מאחרים.
האדם חקר היטב את תופעת האלקטרומגנטיות: כעת אנו מבינים שיסודות מסוימים יוצרים שדות משיכה ודחייה ברורים למדי כשמדובר במתכות, אך כמה זמן נדרש כדי להכיר באותם עקרונות עצמם לגבי כל שאר היסודות ולגבי חומר בעל ארגון גבוה יותר!
השדות האלקטרו-לא-מגנטיים של אטומים וחומרים בודדים פועלים כמאפננים של תהליך החיים.
"אז מה?" – תשאלו.
והעניין הוא שהשדות האלה עצמם משמשים את החומרים כערוץ תקשורת ייעודי. בלשון פשוטה: המולקולה פשוט "מתקשרת ומבקשת" מהלבנה הנדרשת הקרובה אליה ביותר להגיע אל מקום "הקריאה". כך משוחחים זה עם זה כל היסודות, החומרים, הרקמות ואנחנו איתכם, בני האדם.
אנו בגוף האנושי מקרינים ללא הרף כמות עצומה של גלים מסוגים שונים. למשל, קרינת חום או מולקולות ריח גם להן תנודות משלהן, דיוקן משלהן, ואנו מוסרים זה לזה כמות עצומה של מידע כזה, שאותו אנו מעבדים לעתים קרובות באופן לא מודע ברקע.
לכל דבר יש טבע גלי. המדענים מניחים שכמה תופעות בהבנתנו דווקא משום כך לא פוענחו עד תום, מפני שהן הפוכות על פיהן: הסיבה הראשונית והתוצאות אינן בסדר הנכון.
כעת אנו, כמין האנושי, מתקרבים בעדינות להסרת הטאבו מעל נושאים ברפואה, בביולוגיה, ששורשיהם נעוצים בסיבות ראשוניות חשמליות, שעוד לפני פחות מ-100 שנים היו מושגים שאינם ראויים ל"מדען הגון". דוגמה טובה: ליתותרפיה.
עד היום נחשב ש"אבנים" הן נחלתם של אזוטריקנים, שמאנים, מכשפות ושאר "נוכלים", ואולם מחקרים מדעיים רואים כעת בסריגים הגבישיים של מינרלים ממש עדשות-ממירות של גלים חשמליים/אלקטרומגנטיים, המשנות את פרמטריהם כאשר הם מוחזרים מן הגביש בחזרה אל הסביבה. כך, גל אינפרא-אדום של חום מגוף של יונק, בהמירו במינרל לגל אחר, מוחזר אל הגוף מפני השטח של המינרל, יכול "להתקשר" אל אברון בתא ולומר: "כעת אנו מתמקדים בתהליך אחר/ כאן נדרשת עזרה של תאי מערכת החיסון".
כמה חברות כבר התאימו תופעה זו במובן היישומי, למשל, אחדות יצרו ומוכרות בגדים להרזיה עם אבקת טורמלין, ואחרות – עם חלקיקים קרמיים לשיקום בשנת, במהלך ספורט ואחריו.
עוד צפויה למדענים עבודה רבה בפענוח "מסרי הגלים" של חומרים פעילים של צמחים, של רפואה מסורתית אורגנית ואי-אורגנית של עמי העולם, של מזון, צלילים ומוזיקה, ריחות, מינרלים, צבע, אור – לטובת רווחת הגוף האנושי והאורגניזמים החיים בכלל.
הגענו לעידן של קבלת תשובות ופתרונות בהיקף המוני לחידות היקום, לעידן של גילוי המידע. ברכותיי!
מאמר זה הוא הראשון בסדרת מאמרים על הטבע החשמלי של הביולוגיה, הזמינים בתגית Electric Biology.
