באמצע יולי 2026 החל להתפשט ברשתות החברתיות סרטון קצר שמשך במהירות את תשומת לבם של אלפי משתמשים. בו, הפיזיקאי וחוקר התודעה טום קמפבל, שעבד ב-NASA, מספר ברוגע ובצורה מנומקת על מה שקורה לאחר המוות. הקליפ הפך לקטע מתוך ראיון טרי בערוץ The Why Files, שפורסם ימים ספורים קודם לכן.
השיחה, שהוקלטה ב"מרתף" — כך נקרא פורמט התוכנית — נמשכה למעלה משעתיים. המנחה וקמפבל דנו בדרך מפיזיקה מעשית לחקר מעמיק של התודעה. קמפבל, שמאחוריו עבודה במערכות הגנה מפני טילים וייעוץ ל-NASA בנושאי הערכת סיכונים, יודע ממקור ראשון כיצד למדל מציאויות מורכבות. במקביל לכך, הוא עסק במשך למעלה מחמישה עשורים בניסויים במצבי תודעה משתנים. בשנות ה-1970 הוא סייע בהקמת המעבדה של רוברט מונרו, שבה נחקרו חוויות חוץ-גופיות, והשתתף ביצירת טכנולוגיות המאפשרות להגיע למצבים אלו ללא אמצעים כימיים.
בראיון שפורסם, קמפבל מציג את עיקרי התיאוריה שלו, "My Big TOE". לפיה, העולם הפיזי הוא מציאות וירטואלית שנוצרה עבור אבולוציה של התודעה. המוות בתמונה זו אינו נראה כסוף, אלא כמעבר: התודעה פשוט עוזבת את ה"אוואטר" — הגוף — וממשיכה את דרכה במציאות אחרת. "המוות טבעי בדיוק כמו הלידה", הוא מציין. האדם מקבל חוויה חדשה, הזדמנויות חדשות לצמיחה. גלגול נשמות כאן אינו עוסק באיחוד נצחי עם אותם יקירים, אלא בהתפתחות מתמדת לאורך חיים רבים.
קמפבל מדבר בזהירות רבה במיוחד על אבל. תגובה נורמלית לאובדן היא תגובה טבעית לשינוי חד. אך אם האבל מתמשך והופך לרחמים עצמיים כרוניים, הוא מפריע להמשיך לחיות, ולפי תצפיותיו, עלול לסבך את הקשר האפשרי עם הנפטרים. "עדיין יש לכם חיים", מזכיר הפיזיקאי. יקיריהם, לדבריו, היו רוצים לראות כיצד הנותרים ממשיכים לקבל החלטות ולהתקדם קדימה.
הפוסט עם הקליפ, שפורסם ב-15 ביולי, צבר עשרות אלפי צפיות. למחרת הגיבה עליו ד"ר אליסון בראון, וציינה שאבל ממושך אכן עלול להפריע לתקשורת "מעבר לצעיף". תגובת הקהל הראתה: נושא המוות והתודעה נותר אחד המרתקים ביותר, במיוחד כאשר מדבר עליו אדם בעל רקע מדעי רציני.
הראיון אינו מתיימר להציג את האמת המוחלטת. קמפבל מדגיש את חשיבות הניסיון האישי והבדיקה. גישתו היא ניסיון לאחד פיזיקה קוונטית, נתונים על תודעה ותצפיות רבות שנים למודל אחד. בעוד מדענים ממשיכים להתווכח על טבע המציאות, שיחות כאלה דוחפות בעדינות להרהר: ייתכן שאנחנו הרבה יותר מסתם מכונות ביולוגיות, ושמעבר למה שנראה לעין לא מחכה לנו ריקנות, אלא המשך הדרך.
