שלושים שנה חוות סקינווקר בעמק יואינטה המרוחק ביוטה נותרה מקום שבו מוזרויות מחלחלות דרך מארג המציאות הרגיל. בעלי חיים נעלמו או הופיעו עם פציעות בלתי מוסברות, ציוד התקלקל ברגעים הכי לא מתאימים, אותות חריגים נקלטו באוויר, ואנשים שביקרו שם לפעמים סחבו איתם השלכות מוזרות – מהפיזיות ועד כאלה שפגעו בתפיסה עצמה. במשך זמן רב חוקרים ניסו ללכוד את התופעה ברשתות של מכשירים ומצלמות. עכשיו שני אנשים שהחזיקו בחלקת אדמה זו מציעים דרך אחרת.
רוברט ביגלו קנה את החווה בשנת 1996. הצוות שלו NIDS, ומאוחר יותר משתתפי תוכנית ממשלתית AAWSAP, תיעדו שם כדורי אור, יצורים, תקלות טכניות ואירועים הקשורים לתודעה. בשנת 2016 הוא מכר את הנכס לברנדון פוגל. פוגל הגיע כספקן, מתכנן אולי משהו פשוט כמו קמפינג. במקום זה הוא הפך לעד למתרחש ואסף מערך נתונים נרחב שהוא עצמו מכנה ייחודי. עשר שנים הם כמעט לא דיברו. ובסוף אוגוסט – תחילת ספטמבר 2026 הם נפגשו שוב.
בפודקאסט שהנחה ג'ורג' קנאפ, הבעלים לשעבר והנוכחי ישבו יחד בפעם הראשונה מזה זמן רב. הם דיברו על העבר – על מה שתיעדו אנשי הביטחון של ביגלו, על תקריות רפואיות הקשורות לחפירות, על האות החוזר, על 'אפקט הטרמפיסט' שבו מוזרויות כאילו עקבו אחרי אנשים הביתה. ועל העתיד. ביגלו הציע להעביר את הדגש: פחות מדידות 'אגרסיביות' ופרובוקציות, יותר תשומת לב לתודעה ולניסיונות לתקשורת אמיתית. "צריך להתמקד בתודעה ובתקשורת עם מה שמהווה תודעה לא-אנושית בחווה הזו", נאמר בשיחה. העיקר הוא כנות ופנייה למה שאפשר לכנות שליו, ולא למה שעלול להיות שונה.
פוגל הסכים. הוא הודה: עד כה העדיפות הייתה תיעוד לפי מתודולוגיה מדעית, לא בניית דיאלוג. עכשיו, על רקע שלושים שנות מחקר, נוצר רצון להבין את המקור והכוונות האפשריות של מה שנתקלים בו באדמה זו. הם דנו באפשרות של עבודה משותפת – שלב חדש שיכול לשנות גם את סדרת הטלוויזיה וגם את הגישה לחקר התופעה. לא רק לתעד, אלא לנסות ליצור קשר, תוך שמירה על זהירות ומסגרות אתיות.
במקביל נמשכות העבודות סביב המסה – רמה שטוחה בשטח החווה. נתוני מכ"ם וקידוח הצביעו על אנומליות גדולות, אולי עצמים מתכתיים, וגם על שברי חומרים שנראים מעשי ידי אדם ולא טבעיים: קרמיקה דומה לזו המשמשת בטכנולוגיות חלל, אלמנטים לא שגרתיים. הצוות של פוגל ניגש בזהירות לממצאים אלה, מתוך הבנה שכל התערבות עלולה להשפיע על משהו פעיל. מה בדיוק חבוי מתחת לשכבות עפר ואבן נותר שאלה פתוחה, המזינה את עניין החוקרים.
המפגש בין שני הבעלים אינו נותן תשובות סופיות. הוא רק מראה כיצד השקפתם על אחד המקומות המסתוריים ביותר משתנה. במקום רק ללכוד את התופעה במכשירים, מוצע לנסות לשמוע אותה. חוות סקינווקר עדיין שומרת על סודותיה. ואולי דווקא הנכונות לדיאלוג – בכבוד וללא יהירות – תהפוך למפתח שיום אחד יפתח את הדלת. מה בדיוק ייפתח מאחוריה, רק הזמן והמשך העבודה יראו.
